כדי להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, עליך להתחיל ממשהו קטן מאוד. אך מאיזה חלק קטן מאוד עליך להתחיל? ראשית, מצאתי כמה פרקים מכתבי הקודש.
המידע להלן מכיל פסוקים מכתבי הקודש שכולם נוגעים לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. מצאתי את המובאות האלה באופן ספציפי כחומרי עיון שיסייעו לכם להכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. כאן אחלוק אותם איתכם כדי לראות מהם הטבע והמהות שאלוהים גילה באמצעות עבודתו בעבר שבני אדם לא מודעים להם. הפרקים האלה אולי ישנים, אך הנושא שאנחנו מתקשרים עליו הוא דבר חדש שאין לבני אדם ושהם מעולם לא שמעו עליו. חלקכם אולי יחשוב שזה בלתי-נתפס – האם בהעלאת סיפורם של אדם וחווה וחזרה אל נח, אינני חוזר שוב על אותם צעדים? בלי קשר למה שאתם חושבים, הפרקים האלה מועילים מאוד לתקשור הנושא הזה והם יכולים לשמש טקסט להוראה או חומרים ממקור ראשון לשיתוף של היום. עד שאסיים את השיתוף, אתם תבינו את כוונותיי בבחירת הקטעים האלה. ייתכן שאלה מכם שקראו בעבר את כתבי הקודש כבר ראו את הפסוקים האלה, אך הם אולי לא הבינו אותם באמת. בואו נסקור אותם בקצרה לפני שנעבור עליהם אחד אחד בפירוט רב יותר.
המידע להלן מכיל פסוקים מכתבי הקודש שכולם נוגעים לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. מצאתי את המובאות האלה באופן ספציפי כחומרי עיון שיסייעו לכם להכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. כאן אחלוק אותם איתכם כדי לראות מהם הטבע והמהות שאלוהים גילה באמצעות עבודתו בעבר שבני אדם לא מודעים להם. הפרקים האלה אולי ישנים, אך הנושא שאנחנו מתקשרים עליו הוא דבר חדש שאין לבני אדם ושהם מעולם לא שמעו עליו. חלקכם אולי יחשוב שזה בלתי-נתפס – האם בהעלאת סיפורם של אדם וחווה וחזרה אל נח, אינני חוזר שוב על אותם צעדים? בלי קשר למה שאתם חושבים, הפרקים האלה מועילים מאוד לתקשור הנושא הזה והם יכולים לשמש טקסט להוראה או חומרים ממקור ראשון לשיתוף של היום. עד שאסיים את השיתוף, אתם תבינו את כוונותיי בבחירת הקטעים האלה. ייתכן שאלה מכם שקראו בעבר את כתבי הקודש כבר ראו את הפסוקים האלה, אך הם אולי לא הבינו אותם באמת. בואו נסקור אותם בקצרה לפני שנעבור עליהם אחד אחד בפירוט רב יותר.
אדם וחווה הם אבותיהם הקדמונים של האנושות. באזכור דמויות מכתבי הקודש, עלינו להתחיל משני אלה. הבא בתור הוא נח, האב הקדמון השני של האנושות. האם אתם מבינים זאת? מי הדמות השלישית? (אברהם.) האם כולכם מכירים את הסיפור של אברהם? חלקכם אולי מכיר אותו, אך יכול להיות שהוא לא כל כך ברור לאחרים. מי הדמות הרביעית? מי מוזכר בסיפור של חורבן סדום? (לוט.) אך לוט לא מוזכר כאן. למי הסיפור מתייחס? (אברהם.) הדבר העיקרי שמוזכר בסיפור של אברהם הוא מה שאמר יהוה אלוהים. האם אתם מבינים זאת? מי הדמות החמישית? (איוב.) אלוהים מזכיר הרבה מהסיפור של איוב במהלך שלב זה של עבודתו, הלא כן? אם כן, האם אכפת לכם במיוחד מהסיפור הזה? אם אכפת לכם במיוחד, האם קראתם את סיפורו של איוב בתנ"ך בתשומת לב? האם אתם יודעים אילו דברים איוב אמר, אילו דברים הוא עשה? מי שקראו אותו הכי הרבה, כמה פעמים קראתם אותו? האם אתם קוראים אותו לעתים קרובות? אחיות מהונג קונג, אנא ספרו לנו. (קראתי אותו כמה פעמים בעבר, כשהיינו בעידן החסד.) לא קראתן אותו שוב מאז? אם כך, חבל מאוד. אני אספר לכם: במהלך השלב הזה של עבודת האל, הוא הזכיר את איוב פעמים רבות, וזו השתקפות של כוונותיו. העובדה שהוא הזכיר את איוב כל כך הרבה פעמים ולא עורר את תשומת לבכם מעידה על עובדה: אין לכם כל עניין להיות בני אדם טובים שיראים את אלוהים וסרים מרע. זאת מפני שאתם מסופקים בהבנה כללית בלבד של סיפורו של איוב שאלוהים התייחס אליו. אתם מסופקים בהבנת הסיפור עצמו, אך לא אכפת לכם מהפרטים של מיהו איוב ומהתכלית בהתייחסויות הרבות של אלוהים לאיוב, ואתם לא מנסים להבין זאת. אם אתם אפילו לא מתעניינים באדם כזה שאלוהים שיבח, למה בדיוק אתם שמים לב? אם לא אכפת לכם ואתם לא מנסים להבין אדם כה חשוב שאלוהים הזכיר, מה זה אומר על גישתכם כלפי דבר האל? האין זה דבר מצער ביותר? האין זה מוכיח שרובכם לא עוסקים בדברים מעשיים ולא עוסקים בחיפוש האמת? אם אתם כן מחפשים את האמת, אתם תתנו דעתכם באופן מספק לבני האדם שאלוהים מאשר ולסיפורי הדמויות שאלוהים דיבר עליהן. בין אם אתם יכולים להבין זאת או לא ובין אם הדבר מוחשי עבורכם, במהרה תלכו ותקראו זאת, תנסו לתפוס זאת, תמצאו דרכים להתחקות אחר הדוגמאות המובאות ולעשות את מה שאתם יכולים כמיטב יכולתכם. זו ההתנהגות של מי שמשתוקק לאמת. אולם העובדה היא שרוב היושבים כאן מעולם לא קראו את הסיפור של איוב. זה בהחלט מעיד על משהו.
בואו נשוב לנושא שדנתי בו זה עתה. החלק הזה של כתבי הקודש, העוסק בעידן החוק שבתנ"ך, מורכב בעיקר מסיפורי דמויות שהבאתי מובאות מהם. אלה סיפורים המוכרים לרוב המכריע של בני האדם שקראו את כתבי הקודש. הדמויות האלה הן דוגמה טובה לכתבי הקודש ככלל. מי שקרא את סיפורי הדמויות האלה יוכל להרגיש שהעבודה שאלוהים עשה עליהם והדברים שאלוהים אמר להם הם מוחשיים ונגישים לבני ימינו. כשתקראו את הסיפורים והתיעודים האלה מכתבי הקודש, תוכלו להבין טוב יותר את האופן שבו אלוהים ביצע את עבודתו והתייחס לבני אדם באותה תקופה. אולם מטרתי במציאת הפרקים האלה היום היא לא לאפשר לכם לנסות לתפוס את הסיפורים הללו ואת הדמויות שבהם. במקום זאת, מטרתי היא לאפשר לכם לראות את מעשיו וטבעו של אלוהים באמצעות סיפורי הדמויות הללו. כך יהיה לכם קל יותר להכיר ולהבין את אלוהים, לראות את הצד האמיתי שלו, לעצור את הדמיון שלכם, לחדול מהתפיסות שלכם עליו ולשים קץ לאמונה שלכם לנוכח הערפול. הניסיון לפרש את טבעו של אלוהים ולהבין ולהכיר את אלוהים עצמו ללא תשתית יכול לעתים קרובות לגרום לכם להרגיש חסרי ישע, חסרי אונים ולערער את ביטחונכם באשר לנקודת ההתחלה המתאימה. זו הסיבה שהעליתי את הרעיון להשתמש בשיטה כזו ובגישה כזו כדי לאפשר לכם להבין את אלוהים טוב יותר, לתפוס את רצון האל באופן אמיתי יותר ולהכיר את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו ולאפשר לכם להרגיש באמת את קיומו של אלוהים ולהעריך את רצונו עבור האנושות. האין זה מועיל לכם? מה אתם מרגישים בלבכם כשאתם מביטים שוב בסיפורים האלה ובכתבי הקודש האלה כעת? האם אתם חושבים שכתבי הקודש האלה שבחרתי הם מיותרים? עליי להדגיש שוב את מה שאמרתי לכם זה עתה: אני מאפשר לכם לקרוא את סיפורי הדמויות הללו במטרה לסייע לכם לתפוס את האופן שבו אלוהים עושה את עבודתו על בני אדם ואת גישתו כלפי האנושות. באמצעות מה אתם יכולים להבין זאת? באמצעות העבודה שאלוהים עשה בעבר בשילוב העבודה שאלוהים עושה כעת כדי לסייע לכם להבין את הדברים השונים עליו. הדברים השונים הללו אמיתיים, ומי שרוצים להכיר את אלוהים חייבים להכיר ולהעריך אותם.
נתחיל כעת מהסיפור של אדם וחווה. ראשית, בואו נקרא את כתבי הקודש.
א. אדם וחווה
1. ציווי אלוהים על אדם
(בראשית ב' 15-17) ויקח יהוה אלהים את־האדם, וינִחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה. ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר: מכל עץ־הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
האם הבנתם דבר מה מהפסוקים האלה? כיצד הקטע הזה מכתבי הקודש גורם לכם להרגיש? מדוע בחרתי ב"ציווי אלוהים על אדם" מכתבי הקודש? האם יש לכל אחד מכם תמונה של אלוהים ואדם בדעתכם? אתם יכולים לנסות לדמיין: אם הייתם אתם בני האדם בהתרחשות, איך היה נראה האל שבלבכם? איזה רגש מעוררת בכם התמונה הזו? זו תמונה מרגשת ומלבבת. על אף שהיא כוללת רק את אלוהים ואת האדם, האינטימיות ביניהם כל כך מעוררת קנאה: אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ובלתי נפרד ממנו.
אפשר לומר שזהו הציווי הראשון שאלוהים נתן לאדם מאז בריאתו. מה טומן בחובו הציווי הזה? הוא טומן בחובו את רצון האל, אך גם את דאגותיו לאנושות. זהו הציווי הראשון של אלוהים וזו גם הפעם הראשונה שאלוהים דואג לאדם. כלומר, לאלוהים הייתה אחריות לאדם מהרגע שהוא ברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: "מכל עץ־הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות." המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שלבו של אלוהים כבר החל לדאוג לאדם. מתוך כל הדברים, רק אדם נברא בצלם אלוהים; אדם היה היצור החי היחיד שאלוהים נפח בו נשמת חיים; הוא יכל ללכת עם אלוהים, לשוחח עם אלוהים. זו הסיבה שאלוהים נתן לו ציווי כזה. אלוהים הבהיר היטב בציווי הזה מה מותר לאדם לעשות וכן מה אסור לו לעשות.
במילים הספורות והפשוטות האלה, אנחנו רואים את לבו של אלוהים. אך איזה מין לב אנחנו רואים? האם יש אהבה בלבו של אלוהים? האם יש בו דאגה כלשהי? בני האדם יכולים לא רק להעריך את אהבתו ודאגתו של אלוהים בפסוקים האלה, אלא גם להרגיש אותן באמת. הלא כן? כעת, לאחר שאמרתי את הדברים האלה, האם אתם עדיין חושבים שאלה רק מילים ספורות ופשוטות? לא כל כך פשוטות, נכון? האם יכולתם להבין זאת לפני כן? אילו אלוהים היה אומר לכם אישית את המילים הספורות הללו, איך הייתם מרגישים בתוך תוככם? אם אתם לא בני אדם אנושיים, אם לבכם קר כקרח, הרי שלא הייתם מרגישים דבר, לא הייתם מעריכים את אהבתו של אלוהים ולא הייתם מנסים להבין ללבו. אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים אחרת. הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר. הלא כן? כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים. למעשה, אלוהים אומר הרבה דברים דומים במהלך השלב הזה בעבודתו, הלא כן? אך האם בני ימינו מעריכים את לבו של אלוהים? האם אתם יכולים לתפוס את רצון האל שדיברתי עליו זה עתה? אתם לא מסוגלים אפילו להבחין ברצון האל כשהוא כה מוצק, מוחשי ומציאותי. זו הסיבה שאני אומר שאתם לא מכירים ומבינים את אלוהים באמת. האין זה נכון? זה כל מה שנתקשר בחלק זה.
2. אלוהים בורא את חווה
(בראשית ב' 18-20) ויאמר יהוה אלהים: לא־טוב היות האדם לבדו. אעשה־לו עזר כנגדו. ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה, ואת כל־עוף השמים, ויבֵא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו, וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה, הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה, ולעוף השמים, ולכל חית השדה, ולאדם לא־מצא עזר כנגדו.
(בראשית ב' 22-23) ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה, ויבִאֶהָ אל־האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי. לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה־זאת.
ישנם מספר ביטויי מפתח בקטע זה מכתבי הקודש. אנא סמנו אותם: "וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה, הוא שמו." אם כן, מי נתן לכל היצורים החיים את שמותיהם? היה זה אדם ולא אלוהים. האמירה הזו מספרת לאנושות עובדה: אלוהים נתן לאדם תבונה כשהוא ברא אותו. כלומר, תבונתו של האדם באה מאלוהים. אין ספק בכך. אך מדוע? לאחר שאלוהים ברא את אדם, האם אדם למד בבית ספר? האם הוא ידע לקרוא? לאחר שאלוהים ברא יצורים חיים שונים, האם זיהה את כל בעלי החיים הללו? האם אלוהים אמר לו מה שמותיהם? כמובן, אלוהים גם לא לימד אותו איך להמציא שמות ליצורים האלה. זו האמת! אם כן, איך הוא ידע כיצד לתת ליצורים החיים האלה את שמותיהם ואילו מין שמות הוא נתן להם? הדבר קשור לשאלה מה אלוהים הוסיף לאדם כשהוא ברא אותו. העובדות מוכיחות שכאשר אלוהים ברא את האדם, הוא הוסיף לו את תבונתו שלו. זו נקודה מרכזית. האם כולכם הקשבתם בתשומת לב? יש נקודה מרכזית נוספת שצריכה להיות ברורה לכם: לאחר שאדם נתן ליצורים החיים האלה את שמותיהם, השמות האלה התקבעו באוצר המילים של אלוהים. מדוע אני אומר זאת? הדבר קשור גם לטבעו של אלוהים, ועליי להסביר זאת.
אלוהים ברא את האדם, נפח בו נשמת חיים וגם נתן לו חלק מתבונתו שלו, מיכולותיו שלו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לאחר שאלוהים נתן לאדם את כל הדברים הללו, האדם היה מסוגל לעשות דברים מסוימים בזכות עצמו ולחשוב בכוחות עצמו. אם מה שהאדם ממציא ועושה נאה בעיני אלוהים, אלוהים מקבל זאת ולא מתערב. אם מה שהאדם עושה נכון, אלוהים יניח לדבר להישאר כך לנצח. אם כן, מה מסמנת האמירה "וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה, הוא שמו"? היא אומרת שאלוהים לא ערך כל שינוי בשמות היצורים החיים השונים. יהיה אשר יהיה השם שאדם בחר ליצור כלשהו, אלוהים אמר "כן" ורשם את השם כמו שהוא. האם אלוהים הביע דעות כלשהן? לא, בשום אופן לא. אם כן, מה אתם מבינים מכך? אלוהים נתן לאדם תבונה והאדם השתמש בתבונה שאלוהים נתן לו כדי לעשות דברים. אם מה שהאדם עושה הוא חיובי בעיני אלוהים, אלוהים מאשר אותו, מכיר בו ומקבל אותו ללא כל הערכה או ביקורת. זה דבר שאף אדם, רוח רעה או השטן לא יכולים לעשות. האם אתם רואים כאן גילוי של טבעו של אלוהים? האם בן אנוש, בן אנוש מושחת או השטן היו מקבלים אחרים שיעשו דברים בשמם ממש מתחת לאפם? מובן שלא! האם הם היו נאבקים על מעמדם עם האדם האחר או הכוח האחר השונה מהם? מובן שכן! אילו אדם מושחת או השטן הם שהיו עם אדם, אי ספק שהם היו דוחים את מעשיו של אדם באותו רגע. אין ספק שכדי להוכיח שיש להם היכולת לחשוב באופן עצמאי ולהיות בעלי תובנות ייחודיות משלהם, הם היו מתכחשים לכל מה שאדם עשה: "אתה רוצה לקרוא לזה כך? אם כך אני לא מתכוון לקרוא לזה כך – אני מתכוון לקרוא לזה אחרת. אתה קראת לזה אבי, אך אני אקרא לזה דני. עליי להוכיח את גאונותי." איזה מין אופי זה? האין הוא יהיר ביותר? אך האם יש לאלוהים טבע כזה? האם היו לאלוהים אילו התנגדויות יוצאות דופן לדבר הזה שאדם עשה? התשובה היא בשום אופן לא! בטבע שאלוהים מגלה אין אפילו שמץ קל של וכחנות, יוהרה או צדקנות. הדבר ברור ביותר כאן. זה רק דבר קטן מאוד, אך אם אתם לא מבינים את מהותו של אלוהים, אם לבכם לא מנסה להבין כיצד אלוהים פועל ומה גישתו של אלוהים, הרי שלא תכירו את טבעו של אלוהים ולא תראו את הביטוי והגילוי של טבעו. הלא כן? האם אתם מסכימים עם מה שהסברתי לכם זה עתה? בתגובה למעשיו של אדם, אלוהים לא הצהיר בקול רם, "נהגת היטב. נהגת נכון. אני מסכים." עם זאת, בלבו, אלוהים אישר, העריך ושיבח את מעשיו של אדם. זה היה הדבר הראשון מאז הבריאה שהאדם עשה עבור אלוהים לפי הנחייתו. זה היה דבר שהאדם עשה במקום אלוהים ובשם אלוהים. בעיני אלוהים, הדבר נבע מהתבונה שהוא העניק לאדם. אלוהים ראה בכך דבר טוב, דבר חיובי. מה שאדם עשה באותה עת היה הביטוי הראשון באדם לתבונתו של אלוהים. זה היה ביטוי טוב מנקודת המבט של אלוהים. מה שאני רוצה לספר לכם כאן הוא שכוונתו של אלוהים בכך שהוא הוסיף לאדם מעט מתבונתו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הייתה שהאדם יוכל להיות היצור החי המביא אותו לידי ביטוי. אלוהים השתוקק לראות בדיוק את זה –יצור חי שעושה דברים בשמו.
3. (בראשית ג' 20-21) ויקרא האדם שם אשתו "חוה," כי הִוא היתה אם כל־חי. ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור ויַלבִּשֵם.
בואו נביט בקטע השלישי הזה, שמציין שיש משמעות מאחורי השם שאדם נתן לחווה, נכון? הדבר מראה שלאחר שאדם נברא, היו לו מחשבות משלו והוא הבין דברים רבים. אך לעת עתה, לא נלמד או נחקור את השאלות מה הוא הבין או כמה הוא הבין, מכיוון שזו לא הנקודה המרכזית שאני רוצה לדון בה בקטע השלישי. אם כן, מהי הנקודה המרכזית של הקטע השלישי? בואו נביט במשפט "ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור ויַלבִּשֵם." אם לא נשתף על הפסוק הזה מכתבי הקודש היום, אתם עלולים לא להבין לעולם את הקונוטציות שמאחורי המילים אלה. ראשית, אתן לכם כמה רמזים. הרחיבו את דמיונכם ודמיינו את גן עדן כשאדם וחווה חיים בו. אלוהים בא לבקר אותם, אך הם נחבאים ממנו מפני שהם עירומים. אלוהים לא יכול לראות אותם, ולאחר שהוא קורא להם הם אומרים "לא העזנו לראות אותך, משום שגופינו עירומים." הם לא מעזים לראות את אלוהים משום שהם עירומים. אם כן, מה עושה עבורם יהוה אלוהים? בטקסט המקורי נכתב: "ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור ויַלבִּשֵם." ובכן, האם אתם יודעים במה אלוהים השתמש כדי להלביש אותם? אלוהים השתמש בעורות בעלי חיים כדי להלביש אותם. כלומר, הבגד שאלוהים הכין לאדם היה מעיל פרווה. זה היה הבגד הראשון שאלוהים הכין לאדם. מעיל פרווה נחשב כיום לבגד יוקרתי, דבר מה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אם מישהו ישאל אתכם: "מה היה הבגד הראשון שלבשו אבות האנושות?" אתם יכולים לענות: "זה היה מעיל פרווה." "מי עשה את מעיל הפרווה הזה?" אתם יכולים להוסיף ולענות: "אלוהים עשה אותו!" זו הנקודה המרכזית: אלוהים הוא זה שהכין את הבגדים האלה. האין זה דבר ראוי לציון? עכשיו, לאחר שתיארתי את זה, האם עלתה תמונה בדעתכם? אמור להיות לפחות מתאר כללי שלה. המטרה שלי בכך שאני מספר לכם את זה היום היא לא ליידע אתכם מה היה הבגד הראשון של האדם. אם כן, מהי הנקודה? הנקודה היא לא מעיל הפרווה, אלא הדרך להכיר את הטבע וההוויה והרכוש שגילה אלוהים כשהוא עשה את הדבר הזה.
בתמונה הזו של "ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור ויַלבִּשֵם," איזה מין תפקיד מגלם אלוהים כשהוא נמצא עם אדם וחווה? באיזה מין תפקיד מופיע אלוהים בעולם שבו יש רק שני בני אנוש? בתפקיד אלוהים? אחים ואחיות מהונג קונג, אנא ענו. (בתפקיד הורה.) אחים ואחיות מדרום קוריאה, באיזה מין תפקיד אתם חושבים שאלוהים מופיע? (אבי המשפחה.) אחים ואחיות מטייוואן, מה אתם חושבים? (תפקיד של מישהו במשפחתם של אדם וחווה, תפקיד של בן משפחה.) חלקכם חושבים שאלוהים מופיע כבן משפחתם של אדם וחווה, ואילו אחרים אומרים שאלוהים מופיע כאבי המשפחה, ואחרים אומרים שהוא מופיע כהורה. כל התשובות האלה הולמות מאוד. אולם לאן אני חותר? אלוהים ברא את שני בני האדם האלה והתייחס אליהם כאל בני לווייתו. כבן משפחתם היחיד, אלוהים דאג לחייהם וכן לצרכיהם הבסיסיים. אלוהים מופיע כאן כהורה של אדם וחווה. כשאלוהים עושה זאת, האדם לא רואה כמה אלוהים נשגב – הוא לא רואה את עליונותו הרבה, את מסתוריותו ובמיוחד לא את חרון אפו או את מלכותיותו. כל מה שהוא רואה הם ענוותו של אלוהים, חיבתו, דאגתו לאדם והאחריות והאכפתיות שלו כלפיו. הגישה והאופן שבהם אלוהים התייחס לאדם וחווה דומים לאופן שבו הורים אנושיים דואגים לילדיהם. הם גם דומים לאופן שבו הורים אנושיים אוהבים את בניהם ובנותיהם, שומרים עליהם ומטפלים בהם – אופן אמיתי, גלוי ומוחשי. במקום לשים את עצמו בעמדה מרוממת, אלוהים השתמש בעצמו בעורות כדי להכין בגדים לאדם. לא משנה אם מעיל הפרווה הזה שימש לכסות את צניעותם או להגן עליהם מהקור. בסיכומו של עניין, אלוהים הכין בעצמו ובמו ידיו את הבגדים האלה ששימשו לכסות את גוף האדם. במקום ליצור אותם בפשטות באמצעות מחשבה או שיטות של נסים, כפי שבני האדם מדמיינים, אלוהים באמת עשה דבר מה שהאדם חושב שאלוהים לא יכול או לא אמור לעשות. אולי זה דבר פשוט שיהיו כאלה שיחשבו שהוא אפילו לא ראוי לאזכור, אך הוא גם מאפשר לכל חסידי האל שהיו קודם לכן אפופים ברעיונות עמומים על אלוהים לזכות בתובנות על אמיתיותו וחביבותו ולראות את אופיו הנאמן והצנוע. הדבר גורם לבני אדם יהירים באופן בלתי נסבל שחושבים שהם נעלים ונשגבים להרכין את ראשיהם המתנשאים בבושה בפני אמיתיותו וצניעותו של אלוהים. כך אמיתיותו וצניעותו של אלוהים מוסיפות ומאפשרות לבני האדם לראות כמה הוא ראוי לאהבה. לעומת זאת, אלוהים העצום, אלוהים הראוי לאהבה, אלוהים הכל-יכול בלבבות בני האדם הוא כה קטן ובלתי מושך והוא לא מסוגל לעמוד אפילו במכה אחת. כשאתם רואים את הקטע הזה ושומעים את הסיפור הזה, האם אתם מתנשאים על אלוהים בגלל שהוא עשה דבר כזה? אולי יש בני אדם שכן, אך עבור אחרים ההיפך הוא הנכון. הם חושבים שאלוהים הוא אמיתי וראוי לאהבה, ודווקא אמיתיותו וחביבותו של אלוהים הן מה שנוגע ללבם. ככל שהם רואים יותר את הצד האמיתי של אלוהים, כך הם יכולים להעריך טוב יותר את קיומה האמיתי של אהבתו של אלוהים, את חשיבותו של אלוהים בלבם ואת האופן בו הוא ניצב לצדם בכל רגע.
בשלב הזה, עלינו לקשר את הדיון שלנו להווה. אם אלוהים יכול לעשות את מגוון הדברים הקטנים הללו למען בני האדם שהוא ברא בראשית – אפילו דברים שבני אדם לא יעזו לחשוב עליהם או לצפות להם – האם אלוהים יכול לעשות דברים כאלה עבור בני ימינו? יש כאלה שאומרים, "כן!" מדוע? מפני שמהותו של אלוהים לא מזויפת, חביבותו לא מזויפת. זאת מפני שמהותו של אלוהים קיימת באמת והיא לא דבר שאחרים הוסיפו, והיא בהחלט לא דבר שמשתנה עם הזמן, המקום או העידן. אמיתיותו וחביבותו של אלוהים יכולות לבוא לידי ביטוי במעשים שבני אדם חושבים שהם לא מרשימים וחסרי חשיבות – מעשים קטנים כל כך עד שבני אדם אפילו לא חושבים שהוא יעשה אותם אי-פעם. אלוהים הוא לא יומרני. אין כל הגזמה, התחזות, גאווה או יוהרה בטבעו ובמהותו. הוא לעולם לא מתרברב, אלא אוהב את בני האנוש שהוא ברא, דואג להם, משגיח עליהם ומוביל אותם בנאמנות ובכנות. בלי קשר למידה שבה בני האדם יכולים להעריך, להרגיש או לראות את מעשיו, אלוהים עושה אותם באופן מוחלט. האם הידיעה שיש לאלוהים מהות כזו תשנה את אהבת בני האדם כלפיו? האם היא תשפיע על הפחד שלהם מאלוהים? אני מקווה שכאשר תבינו את הצד האמיתי של אלוהים, תתקרבו אליו אפילו יותר ותוכלו להעריך באמת עוד יותר את האהבה והאכפתיות שלו כלפי האנושות, ובמקביל תוכלו גם לתת את לבכם לאלוהים, ולא יהיו לכם עוד חשדות או ספקות לגביו. אלוהים עושה בשקט את כל מה שהוא עושה למען האדם ועושה את הכל בדממה באמצעות כנותו, נאמנותו ואהבתו. אולם לעולם אין לו כל חשש או חרטה על כל מה שהוא עושה, והוא גם לעולם לא זקוק למישהו שיגמול לו איכשהו וגם אין לו כל כוונה להשיג דבר מהאנושות אי-פעם. המטרה היחידה של כל מה שהוא אי-פעם עשה היא לקבל את אהבתה ואמונתה האמיתיות של האנושות. בואו נחתום בזאת את הנושא הראשון.
האם הדיונים האלה עזרו לכם? עד כמה הם עזרו? (הבנה והכרה רבות יותר של אהבתו של אלוהים.) (השיטה הזו של תקשור יכולה לעזור לנו בעתיד להבין טוב יותר את דבר האל, לתפוס את הרגשות שהיו לו ואת המשמעויות שמאחורי הדברים שהוא אמר כשאמר אותם ולחוש את מה שהוא הרגיש בזמנו.) האם מישהו מכם חש עוד יותר בקיומו הממשי של אלוהים לאחר קריאת הדברים האלה? האם אתם מרגישים שקיומו של אלוהים כבר לא נבוב או מעורפל? ברגע שאתם מרגישים כך, האם אתם חשים שאלוהים נמצא לצדכם? אולי התחושה לא ברורה כעת, או שאולי אתם עדיין לא מסוגלים להרגיש אותה. אולם יום אחד, כשתעריכו עמוקות ותכירו באמת בלבכם את טבעו ומהותו של אלוהים, תחושו שאלוהים נמצא לצדכם – בסך הכל מעולם לא באמת קיבלתם את אלוהים בלבכם. זה דבר אמיתי.
מה אתם חושבים על שיטת התקשור הזו? האם הצלחתם לעמוד בקצב? האם אתם חושבים שהסוג הזה של שיתוף על הנושא של עבודתו וטבעו של אלוהים כבד מאוד? איך הרגשתם? (טוב מאוד, התרגשות.) מה גרם לכם להרגיש טוב? מדוע התרגשתם? (זה הרגיש כמו לחזור לגן עדן, לחזור להיות לצדו של אלוהים.) "טבעו של אלוהים" הוא למעשה נושא מאוד לא מוכר לכולם, מפני שהדברים שאתם בדרך כלל מדמיינים והדברים שאתם קוראים בספרים או שומעים בשיתופים תמיד גורמים לכם להרגיש כמו עיוור הנוגע בפיל – אתם רק מגששים בידיכם, אבל אתם לא באמת רואים דבר בעיניכם. "מגע ידכם" פשוט לא יכול להקנות לכם בסיס של הכרה את אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהוא לא יכול להקנות לכם תפיסה ברורה. מגע ידכם מעניק לכם רק עוד דמיון, כך שאתם לא יכולים להגדיר בדיוק מהם טבעו ומהותו של אלוהים. במקום זאת, נראה שהגורמים האלה של חוסר ודאות העולים מהדמיון שלכם ממלאים את לבכם בספקות. כשאתם לא יכולים להיות בטוחים לגבי דבר מה אך בכל זאת מנסים להבין אותו, תמיד יהיו ניגודים וסתירות בלבכם, ולעתים הדבר אף יכול לגרום להפרעה ולגרום לכם להרגיש אבודים. האין זה מייסר ביותר כשאתם רוצים לחפש את אלוהים, להכיר את אלוהים ולראות אותו בבירור, אך נראה שאתם לעולם לא יכולים למצוא את התשובות? כמובן, הדברים האלה מכוונים רק למי שרוצה לחפש יראת אל ולְרַצות את אלוהים. עבור אלה שפשוט לא שמים לב לדברים כאלה, הדבר למעשה לא משנה, מפני שהם מקווים שעדיף שאמיתיותו וקיומו של אלוהים יהיו אגדה או דמיון כדי שהם יוכלו לעשות הכל כאוות נפשם, כדי שהם יוכלו להיות הגדולים והחשובים ביותר, כדי שהם יוכלו לעשות מעשים רעים ללא חשש מההשלכות כדי שהם לא יצטרכו להתמודד עם עונש או לשאת באחריות, וכדי שאפילו הדברים שאלוהים אומר על רשעים לא יהיו תקפים לגביהם. בני האדם האלה לא מוכנים לתפוס את טבעו של אלוהים, נמאס להם מהניסיון להכיר את אלוהים ואת כל המידע עליו. הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים כלל. בני האדם האלה מתנגדים לאלוהים והם אלה שיושמדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה