1. איך אפשר להכיר את מהותו האלוהית של המשיח?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"ישוע אמר לו, 'אני הדרך, והאמת והחיים.'" " לא מעצמי אני אומר לכם את הדברים שאני אומר; האב השוכן בי הוא זה שעושה את מעשיו.

האמינו לי שאני באב והאב בי. אם לא, האמינו בי משום המעשים עצמם" (יוחנן י"ד 10-11).

דברי אלוהים רלוונטיים:

לא כל כך קשה ללמוד דבר כזה, אבל הדבר מצריך את כולנו לדעת את האמת הזאת: מי שהוא התגלמות האל יחונן גם במהותו של אלוהים, ומי שהוא התגלמות האל יחונן גם בביטויו של אלוהים. מכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יביא את העבודה שעליו לעשות, ומכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יבטא את מה שהוא ויהיה מסוגל להביא לאדם את האמת, להעניק לאדם חיים ולהראות לאדם את הדרך. בשר ודם שלא ניחנים במהותו של אלוהים הם ודאי לא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אין ספק בכך. כדי להבין אם זו התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, על האדם להכריע זאת על פי הטבע שהיא מבטאת והדברים שהיא אומרת. כלומר, יש לשפוט אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם ואם זו הדרך הנכונה רק על פי המהות. אם כן, המפתח להכרעה[א] אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים הוא שימת לב למהות (עבודתו, דבריו, טבעו ועוד הרבה) ולא למראה החיצוני. אם האדם רואה רק את המראה החיצוני ומתעלם מהמהות, הדבר מעיד על הבורות והתמימות של האדם.

מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

באחרית הימים, כשאלוהים מתגלם כבשר ודם, הוא נעזר בעיקר בדבר כדי להגשים הכל ולהבהיר הכל. רק מדבריו תוכל להבין מה הוא; רק מדבריו תוכל להבין שהוא אלוהים עצמו. כשאלוהים בהתגלמותו יורד אל האדמה, הוא אינו עושה כל עבודה אחרת אלא רק אמירת דברים - וכך, אין צורך בעובדות, די במלים. הסיבה לכך היא שהוא בא בעיקר כדי לעשות את עבודתו, לאפשר לאדם לחזות בעוצמתו ובעליונותו בדבריו, לאפשר לאדם להבין מדבריו, כיצד הוא מסתתר בענווה, ולאפשר לאדם להכיר את כל כולו מדבריו. כל אשר שייך לו וכל אשר הינו נמצא בדבריו, חוכמתו ונפלאותו נמצאות בדבריו. כך גורמים לך לראות את השיטות הרבות שבהן אלוהים אומר את דבריו.

מתוך 'הכל מושג על ידי דבר אלוהים ' ב'הדבר מופיע בבשר'

בני האדם מכירים את אלוהים על ידי כך שהם חווים את עבודת האל, ואין אף דרך נכונה אחרת להכיר את אלוהים.

מתוך 'הכרת עבודתו של אלוהים כיום' ב'הדבר מופיע בבשר'

התהליך שבמהלכו בני האדם חווים את דברי האל זהה לתהליך שבמהלכו הם מכירים את הופעת דברי האל כבשר ודם. ככל שבני האדם חווים יותר את דברי האל, כך הם מכירים יותר את רוח האל. באמצעות חוויית דברי האל, בני האדם תופסים את עקרונות העבודה של רוח האל ומכירים את עקרונות עבודתה של רוח האל - כך הם מכירים את האל המעשי עצמו. למעשה, כשאלוהים הופך את בני האדם למושלמים וזוכה בהם, הוא מיידע אותם על מעשיו של האל המעשי, ומשתמש בעבודתו של האל המעשי כדי להראות לבני האדם את החשיבות האמיתית של ההתגלמות כבשר ודם ולהוכיח להם שרוח האל באמת הופיעה בפני האדם.

מתוך 'עליכם לדעת שהאל המעשי הוא אלוהים עצמו' ב'הדבר מופיע בבשר'

מבלי שהיינו מודעים לכך, האדם חסר החשיבות הזה הוביל אותנו אל תוך שלב אחר שלב של עבודתו של אלוהים. אנחנו עוברים אינספור ניסיונות, חווים אינסוף תוכחות ועומדים למבחן המוות. אנחנו לומדים על טבעו הצודק והמלכותי של אלוהים, וגם נהנים מהאהבה והחמלה שלו. אנחנו מפתחים הערכה לעוצמתו וחוכמתו האדירות של אלוהים. אנחנו עדים לחביבותו של אלוהים ורואים את רצונו העז של אלוהים להושיע את האדם. בדבריו של האדם הרגיל הזה, אנחנו מפתחים הכרה של טבעו ומהותו של אלוהים והבנה של רצונו של אלוהים ואת טבעו ומהותו של האדם ורואים את הדרך המובילה לישועה ולשלמות. דבריו ממיתים אותנו וגורמים לנו להיוולד מחדש; דבריו מביאים לנו נחמה, אך גם משאירים אותנו אכולי אשמה ובתחושת חבות; דבריו מביאים לנו שלווה ואושר, אך גם כאב גדול. לפעמים אנחנו מובלים כצאן לטבח בידיו; לפעמים אנחנו כבבת עינו, ונהנים מאהבתו וחיבתו; לפעמים כמו אויביו שחרון אפו הפך לאפר. אנחנו האנושות שהוא הציל, אנחנו שרצים בעיניו ואנחנו השיים האבודים שאחריהם הוא מחפש יומם וליל. הוא רחום כלפינו, הוא מתעב אותנו, הוא מרומם אותנו, הוא מנחם אותנו ומוכיח אותנו, הוא מדריך אותנו, הוא הופך אותנו לנאורים, הוא מוכיח אותנו ומטיל עלינו משמעת והוא אפילו מקלל אותנו. הוא דואג לנו יומם ולילה, הוא מגן עלינו ודואג לנו יומם ולילה, הוא לעולם לא עוזב אותנו והוא מקדיש לנו את כל דאגתו ומשלם כל מחיר עבורנו. בדבריו של האדם הרגיל והקטן הזה, שאינו אלא בשר ודם, זכינו לראות את אלוהים בכללותו וחזינו בייעוד שאלוהים העניק לנו. אולם אף על פי כן, היהירות עדיין אורבת בתוך לבנו ואנחנו עדיין מסרבים לקבל בפועל אדם כזה כאלוהינו. על אף שהוא נתן לנו מן כה רב ודברים כה רבים ליהנות מהם, שום דבר מכל אלה לא יכול לתפוס את מקומו של אדוננו בתוך לבנו. רק באי-רצון רב אנו מכבדים את זהותו המיוחדת ואת מעמדו של האדם הזה. אם הוא לא ירים את קולו כדי לאלץ אותנו להכיר בכך שהוא הוא אלוהים, לעולם לא נסכים להכיר בו כאל שעומד להגיע בקרוב, על אף שהוא עובד בקרבנו זמן כה רב.

מתוך 'התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו' ב'הדבר מופיע בבשר'

אמירתו של אלוהים נמשכת, והוא משתמש בשיטות ובזוויות מבט שונות כדי להפציר בנו מה עלינו לעשות ולהביע את קול לבו. דבריו נושאים כוח חיים, ומראים לנו באיזו דרך עלינו ללכת ומאפשרים לנו להבין מהי האמת. אנחנו מתחילים להימשך לדבריו; אנחנו מתחילים להתרכז בנימה ובאופן הדיבור שלו, ובאופן לא מודע, אנחנו מתחילים להתעניין בקול העולה מלבו של האדם הבלתי-מיוחד הזה. הוא עושה למעננו מאמצים כבירים, לא אוכל ולא ישן בגללנו, בוכה למעננו, נאנח למעננו, נאנק מחולי למעננו, נושא השפלה למען ייעודנו וישועתנו ולבו מדמם ומזיל דמעות בגלל המרדנות וקהות החושים שלנו. הוויה ותכונות כמו שיש לו אין לאדם רגיל ובני אדם מושחתים לא יכולים להחזיק בהן או לזכות בהן. יש בו סבלנות וסובלנות כפי שאין לאף אדם רגיל, ובשום יציר נברא אין האהבה שיש בו. איש מלבדו לא יכול לדעת את כל מחשבותינו, או לתפוס כמוהו את אופיינו ומהותנו, או לשפוט את המרדנות והשחיתות של האנושות, או לדבר אלינו ולעבוד בקרבנו כפי שהוא עובד בשמו של האל שבשמיים. לאיש מלבדו לא יכולות להיות הסמכות, החוכמה, והאצילות של אלוהים; הוא מבטא את טבעו של אלוהים, את מה ששייך לו ומה שהינו בשלמותם. איש מלבדו לא יכול להראות לנו את הדרך ולהביא לנו את האור. איש מלבדו לא יכול לגלות לנו את התעלומות שאלוהים לא חשף בפנינו מאז הבריאה ועד היום. איש מלבדו לא יכול להושיע אותנו מהשתעבדותנו לשטן ומהטבע המושחת שלנו. הוא מייצג את אלוהים ומביע את קול לבו של אלוהים, את תוכחות האל ואת דברי משפטו של אלוהים כלפי האנושות כולה. הוא החל עידן חדש, תקופה חדשה, והביא שמיים וארץ חדשים, עבודה חדשה. והוא הביא לנו תקווה, ושם סוף לחיי הערפול שניהלנו ואפשר לנו לחזות בנתיב הישועה במלואו. הוא כבש את כל הווייתנו, וזכה בלבנו. מרגע זה והלאה, דעתנו מודעת ורוחנו כאילו קמה לתחייה: האדם הפשוט וחסר החשיבות הזה, שחי בקרבנו ומזה זמן רב נדחה על ידינו – האין זה ישוע אדוננו, הנמצא תמיד במחשבותינו, ושאליו אנחנו כמהים יומם וליל? זה הוא! זה באמת הוא! הוא האל שלנו! הוא האמת, הדרך והחיים! הוא אפשר לנו לחיות שוב ולראות את האור והוא עצר את לבנו מלנדוד. חזרנו אל בית האל, חזרנו לעמוד לפני כס מלכותו. אנחנו ניצבים מולו פנים אל פנים, חזינו בארשת פניו וראינו את הדרך שלפנינו. באותו רגע, הוא כבש לחלוטין את לבנו. כבר אין לנו ספק מי הוא ואנחנו כבר לא מתנגדים לעבודתו ולדברו ואנחנו משתחווים לפניו בכניעה מוחלטת. כל רצוננו הוא ללכת בעקבות אלוהים כל שארית חיינו, ושאלוהים יהפוך אותנו מושלמים, ואנחנו רוצים לגמול לו על חסדו ועל אהבתו, ולהישמע לתזמוריו והסדריו, ולשתף פעולה עם עבודתו ולעשות כל מה שביכולתנו לעשות כדי להשלים את הדברים שהוא מטיל עלינו.

כיבוש האל כמוהו כתחרות אומנויות לחימה.

כל מילה של אלוהים מכה בנקודה הכי רגישה שלנו, ולאחריה אנחנו מלאי עצב ופחד. הוא חושף את תפיסותינו, את הדמיונות שלנו, וגם את הטבע המושחת שלנו. על פי כל מה שאנחנו אומרים ועושים, וכן על פי כל אחד ואחד מהמחשבות והרעיונות שלנו, אופיינו ומהותנו שלנו מתגלים בדבריו, מה שגורם לנו להשפלה ולחיל ורעדה. הוא מספר לנו על כל מעשינו, מטרותינו וכוונותינו, וכן על הטבע המושחת שלנו שמעולם לא גילינו, מה שגורם לנו להרגיש שאנחנו חשופים בפניו לחלוטין, ועוד יותר מכך, להרגיש משוכנעים לחלוטין. הוא שופט אותנו על התנגדותנו אליו, מייסר אותנו על כך שחיללנו את קדושתו וגינינו אותו וגורם לנו להרגיש שבעיניו אנחנו חסרי ערך ושאנחנו השטן בהתגלמותו. התקוות שלנו מתנפצות. אנחנו כבר לא מעזים לדרוש ממנו דברים בלתי סבירים ואפילו החלומות שלנו נעלמים בן-לילה. זאת עובדה שאף אחד מאיתנו לא יכול לדמיין ולא מוכן לקבל. לרגע קצר דעתנו יוצאת מאיזון ואנחנו לא יודעים איך להמשיך הלאה בדרך ולא יודעים איך להמשיך באמונתו. נדמה שהאמונה שלנו חזרה לנקודת ההתחלה, ומעולם לא פגשנו ולא הכרנו את ישוע אדוננו. כל מה שמתגלה לעינינו מבלבל אותנו וגורם לנו להרגיש שאנחנו נסחפים ללא שליטה. אנחנו מיואשים, אנחנו מאוכזבים, ובעומק לבנו אנחנו חשים בושה וכעס בלתי ניתנים לכיבוש. אנחנו מנסים להיפטר מהן, מנסים למצוא דרך מוצא, ועוד יותר מזה אנחנו מנסים להמשיך ולצפות לישוע מושיענו, ולחשוף בפניו את סודותינו הכמוסים ביותר. על אף שיש רגעים שבהם כלפי חוץ אנחנו לא יהירים ולא צנועים, בכל זאת מקננת בלבנו תחושת אובדן שמעולם לא הרגשנו לפני כן. על אף שלפעמים אנחנו יכולים להיראות רגועים באופן בלתי רגיל כלפי חוץ, בתוכנו אנחנו חווים סערה של ייסורים. המשפט והייסורים מידי אלוהים נטלו מכולנו כל תקווה וכל חלום, הותירו אותנו ללא הרצונות הראוותניים שלנו, ללא רצון להאמין שהוא מושיענו ושהוא מסוגל להושיע אותנו. משפטו וייסוריו פתחו תהום עמוקה ביננו לבינו, ואיש אפילו לא מוכן לחצות אותה. משפטו וייסוריו הם הפעם הראשונה שבה אנו חשים משוכה והשפלה כה משמעותיות. משפטו וייסוריו אפשרו לנו להעריך באמת את כבודו של אלוהים ואת אי-סובלנותו כלפי עבירות האדם, שבהשוואה אליהן אנחנו כה נחותים וטמאים. משפטו וייסוריו גרמו לנו להבין בפעם הראשונה עד כמה אנחנו יהירים ומנופחים, ועד כמה האדם לעולם לא ישתווה לאלוהים ולעולם לא יהיה בעל מעמד שווה לאלוהים. משפטו וייסוריו גרמו לנו להשתוקק לחדול לחיות בטבע כה מושחת וגרמו לנו להשתוקק להיפטר מוקדם ככל האפשר מהאופי והמהות האלה ולא עוד להיות מאוסים ומגעילים בעיניו. משפטו וייסוריו גרמו לנו להישמע לדבריו בשמחה, ולחדול לרצות להתמרד בתזמוריו והסדריו. משפטו וייסוריו השיבו לנו את הרצון לחפש חיים וגרמו לנו להיות שמחים לקבל אותו כמושיענו... יצאנו מעבודת הכיבוש, נחלצנו מהגיהינום, יצאנו מגיא צלמוות... האל הכול יכול זכה בנו, בקבוצת בני האדם הזאת! הוא ניצח את השטן והכניע את כל אויביו!

מתוך 'התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו' ב'הדבר מופיע בבשר'

אתם לא תראו שאלוהים מחזיק בהשקפות לגבי דברים, הדומות לאלה שיש לאנשים, ויתרה מזאת, לא תראו אותו משתמש בנקודות המבט של האדם, בידע שלו, במדע שלו, בפילוסופיה שלו או בדימיונו של האדם כדי לטפל בדברים. תחת זאת, כול דבר שאלוהים עושה וכול מה שהוא חושף קשור לאמת. כלומר, כול מילה שהוא אומר וכל פעולה שהוא מבצע נוגעות לאמת. אמת זו אינה פנטזיה חסרת בסיס. אמת זו ודברים אלה נאמרים על ידי אלוהים בזכות מהותו של אלוהים וחייו. מכיוון שדברים אלה והמהות של כול הדברים שאלוהים עשה הם אמת, אנו יכולים לומר שמהותו של אלוהים קדושה. במילים אחרות, כול מה שאלוהים אומר ועושה מביא חיות ואור לבני האדם. הדבר מאפשר לאנשים לראות דברים חיוביים ואת המציאות של הדברים החיוביים האלה, וכן מכוון את האנושות לעבר נתיב האור כדי שתוכל ללכת בדרך הנכונה. דברים אלה נקבעים בזכות מהותו של אלוהים, והם נקבעים בשל מהות קדושתו.

מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ה'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'

אלוהים, שחי גם הוא בארץ הטינופת, לא זוהם בטינופת כלל וכלל. הוא חיי באותו עולם מטונף שאתם חיים בו, אך הוא ניחן בהיגיון ותובנה. הוא מתעב את הטינופת. אתם עצמכם לא יכולים לראות את הדברים המטונפים במילים ובמעשים שלכם, אבל הוא יכול לראות אותם - הוא יכול להראות לכם אותם. הדברים הישנים שלכם - היעדר התרבות, התובנה וההיגיון שלכם, אורח החיים הנחשל שלכם - נחשפו כולם בכך שהוא גילה אותם כעת. אלוהים בא אל פני האדמה כדי לעבוד כך, כדי שבני האדם יראו את קדושתו ואת טבעו הצודק. הוא שופט אתכם ומטיל עליכם ייסורים, וגורם לכם להבין את עצמכם. לפעמים אופייכם השטני מופיע, והוא יכול להראות לכם אותו. הוא מכיר את מהותה של האנושות כמו את כף ידו. הוא חי כמוכם, אוכל את אותו מזון שאתם אוכלים, חי בבית דומה לשלכם, אך הוא יודע הרבה יותר מכם. אולם מה שהוא שונא יותר מכל הוא תורות החיים של האנושות והנכלוליות והרמאות של בני האדם. הוא שונא את הדברים האלה והוא לא מוכן להכיר בהם. הוא שונא במיוחד את האינטראקציות של בני האדם שמהותן של הבשר והדם. על אף שהוא לא לגמרי מבין חלק מההבנה הכללית של האינטראקציות האנושיות, הוא מודע לגמרי לזמנים שבהם בני האדם חושפים חלק מטבעם המושחת. בעבודתו, הוא מדבר ומלמד את בני האדם באמצעות הדברים האלה שבהם, ובאמצעותם, הוא שופט את בני האדם ומגלה את טבעו הצודק והקדוש. כל בני האדם הופכים לניגודים לעבודתו. רק אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לגלות כל מיני דברים לגבי טבעה המושחת של האנושות ואת כל פרצופיו המכוערים של השטן. אלוהים לא מעניש אתכם, הוא רק רוצה שתשמשו לו ניגודים לקדושתו של אלוהים, ואז אתם לא יכולים לעמוד איתן לבדכם מפני שאתם מטונפים מדי. הוא מדבר באמצעות הדברים האלה שבני האדם מגלים, והוא חושף אותם כדי שבני האדם יוכלו לדעת כמה אלוהים קדוש. הוא לא יניח אפילו לקמצוץ מהטינופת של בני האנוש, ואפילו לא לדעה המטונפת הקטנה ביותר בלבם, או למילים ומעשים שלא עולים בקנה אחד עם רצונו. באמצעות דבריו, לא יישאר זכר לטינופת באף אדם, ובשום דבר - הכל ייחשף. הוא עושה זאת רק כדי שתראו שהוא באמת שונה מבני האדם. הוא נגעל מאוד אפילו מהטיפה הקטנה ביותר של טינופת באנושות. לפעמים בני האדם אפילו לא מבינים, ואומרים: "מדוע אתה תמיד כועס? אלוהים, מדוע אתה לא מתחשב בחולשותיה של האנושות? מדוע אתה לא מגלה שום סלחנות לאנושות? מדוע אתה כל כך לא מתחשב באדם? אתה יודע כמה בני האדם מושחתים. אם כן, מדוע אתה בכל זאת מתייחס כך אל בני האדם?" הוא נגעל מחטא. הוא שונא חטא. הוא נגעל במיוחד מכל מרדנות שיש בכם. כשאתם חושפים טבע מרדני, הוא נגעל עד בלי די. באמצעות הדברים האלה מתבטאים טבעו ומהותו. כשתשוו זאת לעצמכם, אתם תראו שעל אף שהוא אוכל את אותו מזון, לובש את אותם בגדים, ונהנה מאותן הנאות כמו בני האדם, ועל אף שהוא חי לצד האנושות וביחד איתה, הוא לגמרי שונה. זו עצם המשמעות של שימוש כניגוד, הלא כן? באמצעות הדברים האלה בבני האדם, עוצמתו האדירה של אלוהים מתגלה על דרך הניגוד. זוהי חשיכה שמדגישה את קיומו היקר של האור.

מתוך 'כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, הנעדרים אנושיות ולא מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת - זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "באשר לשאלה."