דברי אלוהים רלוונטיים:
אלוהים התגלם כבשר ודם בסין היבשתית, שעמיתנו בהונג קונג וטאיוואן קוראים לה "היבשת". כשאלוהים ירד ארצה, אף אחד בשמיים ובארץ לא ידע זאת, מכיוון שזו המשמעות האמיתית של האמירה שאלוהים חזר באופן מוסווה. הוא התגלם כבשר ודם לפני זמן רב וחי ועבד, אך איש לא ידע על כך. אפילו עד עצם היום הזה, איש לא מכיר בכך. אולי זו תישאר חידה נצחית. התגלמותו הנוכחית של אלוהים כבשר ודם היא לא דבר שבני האדם מסוגלים להיות מודעים לו.
בלי קשר להיקפה הרב ולעוצמתה הרבה של עבודתה של רוח הקודש, אלוהים תמיד נשאר שקול, ולעולם לא חושף את עצמו. אפשר לומר שנדמה שהדבר הזה בעבודתו של אלוהים מתבצע במישור השמימי. על אף שהדבר ברור מאליו לכולם, איש לא מכיר בכך. כשאלוהים ישלים את עבודתו, כולם יתעוררו מחלומם הממושך ויחזרו לגישתם בעבר.[1] אני זוכר שאלוהים אמר פעם, "ההתגלמות כבשר ודם הפעם היא כמו נפילה לגוב של טיגריס." פירוש הדבר הוא שמפני שבסיבוב הזה בעבודתו של אלוהים, אלוהים מתגלם כבשר ודם ונולד במקום משכנו של התנין הגדול האדום כאש, בואו ארצה הפעם מלווה אפילו יותר בסכנות עזות. הוא יתמודד עם סכינים, רובים ואלות; הוא יתמודד עם פיתוי; הוא יתמודד עם המונים עם סבר פנים רצחני. בכל רגע, יש סכנה שהוא ייהרג. אלוהים בהחלט בא עם חרון אף. עם זאת, הוא בא על מנת לעשות את עבודת ההבאה לידי שלמות, כלומר החלק השני של עבודתו שממשיך לאחר עבודת הגאולה. למען השלב הזה בעבודתו, אלוהים הקדיש הרבה מחשבה ודאגה והוא משתמש בכל אמצעי שיעלה על הדעת כדי להימנע ממתקפות של פיתוי, והוא מסווה את עצמו בצנעה ולעולם לא מתרברב בזהותו. כשישוע הציל את האדם שלא על הצלב, הוא רק השלים עבודת גאולה. הוא לא עשה עבודה של הבא לידי שלמות. לפיכך, רק מחצית מעבודתו של אלוהים בוצעה בתקופתו, והשלמת עבודת הגאולה הייתה רק מחצית מתוכניתו המלאה. כשהעידן החדש עמד להתחיל והעידן הקודם עמד לחלוף, אלוהים האב החל להרהר בחלק השני של עבודתו והתחיל להתכונן לקראתו. בעבר, ההתגלמות הזו באחרית הימים אומנם לא נובאה, ולכן זה הניח את התשתית לסודיות המוגברת של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם בפעם הזו. עם שחר, מבלי שאיש ידע זאת, אלוהים בא אל פני האדמה והתחיל את חייו כבשר ודם. בני האדם לא היו מודעים לרגע הזה. אולי הם ישנו עמוק, אולי רבים היו ערים והמתינו בציפייה, ואולי רבים התפללו בדממה לאלוהים שבשמיים. אולם בין כל בני האדם האלה, איש לא ידע שאלוהים כבר הגיע אל פני האדמה. אלוהים עבד כך כדי לבצע את עבודתו באופן חלק יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר, והדבר נועד גם כדי להימנע מעוד פיתויים. כשהאדם יקיץ משנת האביב שלו, עבודתו של אלוהים כבר תושלם זה מכבר והוא יעזוב ויחתום את חיי הנדודים והלינה הזמנית שלו על פני האדמה. משום שעבודתו של אלוהים דורשת ממנו לנהוג ולפעול באופן אישי, ומשום שאין דרך שבה האדם יכול לעזור, אלוהים חווה כאב עצום כדי לבוא אל פני האדמה ולעשות את העבודה בעצמו. האדם לא מסוגל למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו. לפיכך, אלוהים עמד בסכנות גדולות פי כמה אלפי מונים מאשר הוא עמד בפניהן במהלך עידן חסד כדי לרדת אל האומה שבה שוכן התנין הגדול האדום כאש כדי לעשות את עבודתו, כדי להקדיש את כל מחשבותיו ודאגתו לגאולת הקבוצה הזו של בני אדם חסרי כל, לגאולת קבוצת בני האדם הזו, השקועה עמוק בבוץ. על אף שאף אחד לא יודע שאלוהים קיים, אלוהים לא מוטרד, משום שהדבר מועיל מאוד לעבודתו של אלוהים. כולם מרושעים ואכזריים, ולכן איך ייתכן שמישהו יסבול את קיומו של אלוהים? זו הסיבה שאלוהים תמיד דומם על פני האדמה. בלי קשר למידת האכזריות של האדם, אלוהים לא מקדיש לכך כל מחשבה, אלא פשוט ממשיך לעשות את העבודה שעליו לעשות כדי להגשים את המטלה האדירה ביותר שהאב שבשמיים הפקיד בידיו. מי מבינכם זיהה אי-פעם את חביבותו של אלוהים? מי מפגין יותר התחשבות כלפי העול שנושא אלוהים האב מאשר בנו? מי מסוגל להבין את רצונו של אלוהים האב? רוחו של אלוהים האב בשמיים לרוב מודאגת, ובנו בארץ מתפלל לעתים קרובות בנוגע לרצונו של אלוהים האב ודואג עד בלי די. האם מישהו מכיר את אהבתו של אלוהים האב לבנו? האם מישהו יודע כמה הבן היקיר מתגעגע לאלוהים האב? השניים קרועים בין שמיים וארץ ומביטים זה בזה בלי-הרף ממרחקים, תוך שהם עומדים זה לצד זה ברוחם. הו, האנושות! מתי תתחשבי בלבו של אלוהים? מתי תביני את כוונתו של אלוהים? האב והבן תמיד נסמכו זה על זה. אם כן, מדוע הם צריכים להיפרד, כשהאחד נשאר בשמיים שמעל והשני יורד אל הארץ שמתחת? האב אוהב את בנו והבן אוהב את אביו. אם כן, מדוע הוא מוכרח לחכות בגעגוע כה עז ובחרדה כה רבה? על אף שהם נפרדו לא מזמן, האם מישהו יודע שהאב כבר כמה בקוצר רוח במשך ימים ולילות רבים ומחכה ומצפה מזה זמן רב לשובו של בנו יקירו? הוא מביט, הוא יושב בשקט, הוא ממתין. הכל למען שובו של בנו במהירה. מתי הוא יהיה שוב עם בנו, שנודד על פני האדמה? על אף שברגע שהם יתאחדו, הם יהיו ביחד לנצח נצחים, כיצד הוא יכול לעמוד באלפי הימים והלילות בנפרד, כשהאחד בשמיים שמעל והשני בארץ שמתחת? עשרות שנים על פני האדמה הם כמו אלפי שנים בשמיים. איך ייתכן שאלוהים האב לא ידאג? כשאלוהים בא אל פני האדמה, הוא חווה את התהפוכות הרבות של העולם האנושי בדיוק כפי שהאדם חווה אותן. אלוהים עצמו הוא חף מכל פשע. אם כן, מודע שאלוהים יסבול את אותו כאב שהאדם חווה? מה הפלא שאלוהים האב מייחל בבהילות כה רבה לשובו של בנו. מי יכול להבין את לבו של אלוהים? אלוהים נותן לאדם יותר מדי. כיצד האדם יכול להשיב ללבו של אלוהים כגמולו? אולם האדם נותן לאלוהים מעט מדי. לכן, איך ייתכן שאלוהים לא יהיה מודאג?
כמעט אף אדם לא מבין את לבו המתוח של אלוהים, משום שאיכותם של בני האדם ירודה מדי ורגישותם הרוחנית עמומה למדי, ומפני שהם כולם לא מבחינים במעשיו של אלוהים או מתייחסים אליהם. לכן, אלוהים ממשיך לדאוג לגבי האדם, כאילו אופיו החייתי של האדם יכול להתפרץ בכל רגע. גם זה מוכיח שבואו של אלוהים אל פני האדמה מלווה בפיתוי רב. אולם על מנת להשלים קבוצה של בני אדם, אלוהים רב הכבוד גילה לאדם את כל כוונותיו מבלי להסתיר דבר. הוא גמר בדעתו בנחישות להשלים את קבוצת בני האדם הזו. לפיכך, כשהוא חווה מצוקות או פיתויים, הוא לא מישיר אליהם מבט ובוחר להתעלם מהם. הוא רק עושה בשקט את עבודתו שלו, באמונה יציבה שיום יבוא שבו אלוהים יזכה לכבוד והאדם יכיר את אלוהים ומתוך אמונה שלאחר שאלוהים ישלים את בני האדם, הם יבינו לגמרי את לבו של אלוהים. כרגע, ייתכן שיש בני אדם שמנסים לפתות את אלוהים ובני אדם שלא מבינים אותו או מאשימים אותו. אלוהים לא מתייחס לאף אחד מהם. כשאלוהים ירד בכבוד רב, כל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד למען האנושות, וכל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד לכך שהאנושות תוכל לשרוד. בואו של אלוהים מלווה בפיתויים, ואלוהים גם בא עם מלכותיות וחרון אף. כשאלוהים יעזוב את האדם, הוא כבר יזכה בכבוד, והוא יעזוב כשהוא רב כבוד ומאושר על חזרתו. אלוהים העובד על פני האדמה לא נעלב מדברים, גם אם בני האדם דוחים אותו בדרכים רבות. הוא פשוט עושה את עבודתו. אלוהים ברא את העולם לפני אלפי שנים. הוא חזר אל פני האדמה כדי לעשות עבודה חסרת גבולות, והוא חווה חוויה מלאה של הדחייה וההשמצה של העולם האנושי. איש לא מקבל את פניו של אלוהים בברכה. כולם פשוט מביטים בו בניכור. לאורך אלפי שנות המצוקה האלה, התנהגותו של האדם ניפצה זה מכבר את לבו של אלוהים. הוא כבר לא מתייחס למרד של בני האדם, אלא יוצר במקום זאת תוכנית נפרדת כדי לחולל שינוי באדם ולטהר אותו. הלגלוג, ההשמצה, הרדיפה, הצרה, חבלי הצליבה, חרם האדם, וכל דבר אחר שאלוהים חווה כבשר ודם – אלוהים טעם מספיק מכל אלה. אלוהים כבשר ודם סבל באופן יסודי את האומללות של העולם האנושי. רוח האל האב בשמיים כבר מזמן לא עומדת במראות האלה, ולכן אלוהים האב מטה את ראשו לאחור ועוצם את עיניו, בציפייה לשובו של בנו יקירו. כל מה שהוא רוצה הוא שכל בני האדם יקשיבו ויישמעו לו, שהם יהיו מסוגלים לחוש בושה רבה בפני בשרו ודמו, ושהם לא ימרדו בו. כל מה שהוא רוצה הוא שכל בני האדם יאמינו שאלוהים קיים. הוא הפסיק כבר מזמן להציב דרישות מחמירות יותר לאדם, משום שאלוהים שילם מחיר יקר מדי, אך האדם חי תחת גפנו ותחת תאנתו,[2] ולא מתייחס לעבודתו של אלוהים.
מתוך 'עבודה והיווכחות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם באמצעות עיבור של רוח הקודש, הדבר התקשר לעבודה שהוא התכוון לעשות. עידן החסד החל עם שמו של ישוע. כשישוע החל לבצע את כהונתו, רוח הקודש החלה להעיד על שמו של ישוע, ושמו של יהוה כבר לא הוזכר. במקום זאת, רוח הקודש לקחה על עצמה את העבודה החדשה בעיקר תחת שמו של ישוע. עדותם של אלה שהאמינו בו נישאה למען ישוע המשיח, והעבודה שהם עשו נועדה גם היא למען ישוע המשיח. סיומו של החוק של תקופת התנ"ך פירושו היה שתמה העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של יהוה. מאותו רגע ואילך, שמו של אלוהים כבר לא היה יהוה, אלא שהוא נקרא במקום זאת ישוע; ומאותו רגע והלאה, רוח הקודש החלה את העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של ישוע. על כן, כיום, בני האדם שעדיין אוכלים ושותים את דברי יהוה, ואשר עדיין עושים הכל בהתאם לעבודה של עידן החוק – אתם דבקים בעיוורות בתקנות, הלא כן? אתם תקועים בעבר, הלא כן? אתם יודעים כעת שאחרית הימים הגיעה. האם ייתכן שכאשר ישוע יבוא, הוא עדיין ייקרא ישוע? יהוה אמר לעם ישראל שהמשיח יבוא, אך כשהוא הגיע, הוא לא נקרא המשיח אלא ישוע. ישוע אמר שהוא ישוב, ושהוא יגיע כשם שהוא עזב. אלה היו דבריו של ישוע, אך האם ראיתם את האופן שבו ישוע עזב? ישוע עזב על גבי ענן לבן, אך האם ייתכן שהוא יחזור באופן אישי אל קרבם של בני האדם על גבי ענן לבן? אם כך היה, הוא עדיין היה נקרא ישוע, הלא כן? כשישוע ישוב, הדבר יקרה אחרי שהעידן כבר התחלף, ולכן איך ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע? האם העניין הוא שאלוהים יכול להיקרא רק בשם ישוע? האם הוא לא יכול להיקרא בשם חדש בעידן חדש? האם צלמו של אדם אחד מסוים ושמו של אדם אחד מסוים יכולים לייצג את אלוהים בכללותו? בכל עידן, אלוהים עושה עבודה חדשה ונקרא בשם חדש. איך ייתכן שהוא יעשה את אותה עבודה בעידנים שונים? איך ייתכן שהוא ידבק בישן? אלוהים אימץ את השם ישוע למען עבודת הגאולה, ולכן האם הוא עדיין ייקרא באותו שם כשהוא ישוב באחרית הימים? האם הוא עדיין יעשה את עבודת הגאולה? מדוע יהוה וישוע הם אחד, אך קרויים בשמות שונים בעידנים שונים? האם הסיבה לכך היא שעידני עבודתם שונים? האם ייתכן ששם ייצג את אלוהים בכללותו? מכיוון שכך, אלוהים חייב להיקרא בשם שונה בעידן שונה, ועליו להשתמש בשם הזה כדי לשנות את העידן ולייצג את העידן. מכיוון שאף שם אחד לא יכול לייצג במלואו את אלוהים עצמו, ומכיוון שכל שם מסוגל רק לייצג את ההיבט הזמני של טבעו של אלוהים בעידן מסוים, כל מה שעליו לעשות הוא לייצג את עבודתו של אלוהים. לפיכך, אלוהים יכול לבחור כל שם שמתאים לטבעו על מנת לייצג את העידן כולו. בין שמדובר בעידן של יהוה או בעידן של ישוע, כל עידן מיוצג על ידי שם. בסופו של עידן החסד, הגיע העידן האחרון, וישוע כבר הגיע. איך ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע? איך ייתכן שהוא עדיין יתגשם בדמותו של ישוע בקרב בני האדם? האם שכחתם שישוע היה רק צלמו של אדם נצרתי? האם שכחתם שישוע היה רק גואל האנושות? איך ייתכן שהוא ייקח על עצמו את עבודת הכיבוש ואת העבודה של הפיכת האדם למושלם באחרית הימים? ישוע עזב על גבי ענן לבן – זו עובדה – אך איך ייתכן שהוא ישוב על ענן לבן אל קרבם של בני האדם ועדיין ייקרא ישוע? אם הוא באמת היה בא על גבי ענן לבן, איך ייתכן שהאדם לא היה מזהה אותו? בני האדם בכל רחבי העולם היו מזהים אותו, הלא כן? במקרה הזה, רק ישוע יהיה אלוהים, הלא כן? במקרה הזה, צלמו של אלוהים יראה כמו יהודי, וגם יהיה זהה לנצח נצחים. ישוע אמר שהוא יגיע כשם שהוא עזב, אך האם אתם יודעים את הפירוש האמיתי של דבריו? האם ייתכן שהוא אמר זאת לקבוצה הזו שלכם? כל מה שאתם יודעים הוא שהוא יגיע כשם שהוא עזב, על גבי ענן, אך האם אתם יודעים בדיוק כיצד אלוהים עצמו עושה את עבודתו? אם באמת הייתם מסוגלים להבין זאת, כיצד יש להסביר את הדברים שישוע אמר? הוא אמר, "כשבר האנוש יבוא באחרית הימים, הוא עצמו לא ידע זאת, המלאכים לא ידעו, השליחים בשמיים לא ידעו, והאנושות לא תדע. רק האב ידע, כלומר רק רוח הקודש תדע." אם הייתם מסוגלים לדעת ולהבין, הדברים האלה היו חסרי תועלת, הלא כן? אפילו בר האנוש עצמו לא יודע, אך אתם מסוגלים להבין ולדעת זאת? אילו ראיתם זאת במו עיניכם, הדברים האלה היו נאמרים לחינם, הלא כן? ומה ישוע אמר בזמנו? "אבל איש איננו יודע את היום ההוא או את השעה ההיא, לא המלאכים שבשמיים, אלא אבי בלבד. אבל כפי שהיו ימי נח, כך יהיה בואו של בר האנוש. ... לכן, היו גם אתם מוכנים, כי בשעה שלא תעלו בדעתכם, בר האנוש יבוא." כשיבוא היום, בר האנוש עצמו לא ידע זאת. המילים "בר האנוש" מתייחסות להתגלמותו של אלוהים כבשר ודם, בן אנוש רגיל ושגרתי. אפילו האדם הזה עצמו לא יודע, אז איך ייתכן שאתם תדעו זאת? ישוע אמר שהוא יגיע כשם שהוא עזב. כשהוא מגיע, אפילו הוא עצמו לא יודע זאת, אז איך ייתכן שהוא יודיע לכם על כך מראש? האם אתם מסוגלים לראות את בואו? האין זו בדיחה? בכל פעם שאלוהים בא אל פני האדמה, הוא משנה את שמו, את מינו, את צלמו ואת עבודתו. הוא לא חוזר על עבודתו. הוא אלוהים שתמיד חדש ולעולם אינו ישן. כשהוא בא בעבר, הוא נקרא ישוע. האם ייתכן שהוא עדיין ייקרא ישוע כשהוא יבוא שנית? כשהוא בא בעבר, הוא היה זכר, האם ייתכן שהוא יהיה זכר הפעם? עבודתו כשהוא בא במהלך עידן החסד הייתה להיצלב. כשהוא יבוא שוב, האם ייתכן שהוא עדיין יגאל את האנושות מחטא? האם ייתכן שהוא ייצלב שוב? זו תהיה חזרה על עבודתו, הלא כן? אתם לא יודעים שאלוהים תמיד חדש ולעולם אינו ישן? יש כאלה שאומרים שאלוהים נצחי וללא שינוי. זה נכון, אך הדבר מתייחס לנצחיות של הטבע והמהות של אלוהים. שינויים בשמו ובעבודתו לא מוכיחים שמהותו השתנתה. במילים אחרות, אלוהים תמיד יהיה אלוהים, וזה לעולם לא ישתנה. אם אתם אומרים שעבודתו של אלוהים לא משתנה, האם הוא יהיה מסוגל להשלים את תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים? אתם יודעים רק שאלוהים לעולם לא משתנה, אך האם אתם יודעים שאלוהים תמיד חדש ולעולם אינו ישן? אם עבודתו של אלוהים לא משתנה, איך ייתכן שהוא הוביל את האנושות עד היום הזה? אם אלוהים נצחי ולא משתנה, מדוע הוא כבר עשה את העבודה של שני עידנים? עבודתו לעולם לא מפסיקה להתקדם, כלומר טבעו מתגלה לאדם בהדרגה, ומה שמתגלה הוא טבעו הפנימי. בראשית, טבעו של אלוהים היה נסתר מהאדם, הוא אף פעם לא גילה את טבעו לאדם, והאדם פשוט לא הכיר אותו כלל. משום כך, אלוהים השתמש בעבודתו כדי לגלות את טבעו בהדרגה לאדם, אך עבודה כזו אין פירושה שטבעו של אלוהים משתנה בכל עידן. אין זה המצב שטבעו של אלוהים משתנה ללא-הרף משום שרצונו תמיד משתנה. במקום זאת, העניין הוא שמפני שעידני עבודתו שונים, אלוהים לוקח את טבעו הפנימי במלואו ומגלה אותו, שלב אחר שלב, כדי שהאדם יוכל להכיר את אלוהים. אולם איך בכך בשום אופן הוכחה לכך שבמקור, לא היה לאלוהים שום טבע מסוים, או שטבעו השתנה בהדרגה בחלוף העידנים – הבנה כזו תהיה שגויה. אלוהים מגלה לאדם את טבעו הפנימי והמסוים – את מה שהוא – בהתאם להתחלפות העידנים. העבודה של עידן אחד לא יכולה לבטא את כלל טבעו של אלוהים. על כן, המילים "אלוהים תמיד חדש והוא לעולם לא ישן" מתייחסות לעבודתו, והמילים "אלוהים נצחי ולא משתנה" מתייחסות למה שאלוהים הינו ומה ששייך לאלוהים באופן טבעי. כך או כך, אסור לכם לתלות את עבודת ששת אלפי השנים בנקודה אחת, ואסור לכם לתחום אותה במילים מתות. כזו היא טיפשותו של האדם. אלוהים לא סתם כפי שהאדם מדמיין, ועבודתו לא יכולה להתמהמה באף עידן בודד. לדוגמה, יהוה לא תמיד יכול להיות שמו של אלוהים, ואלוהים יכול גם לעשות את עבודתו תחת השם ישוע. זה סימן לכך שעבודתו של אלוהים תמיד מתקדמת הלאה.
אלוהים הוא תמיד אלוהים, והוא לעולם לא יהפוך לשטן. השטן הוא תמיד השטן, והוא לעולם לא יהפוך לאלוהים. חוכמתו של אלוהים, מופלאותו של אלוהים, צדקתו של אלוהים ומלכותיותו של אלוהים לעולם לא ישתנו. מהותו ומה שהוא לעולם לא ישתנו. עם זאת, באשר לעבודתו, היא תמיד מתקדמת הלאה ותמיד מעמיקה, מכיוון שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן. בכל עידן, אלוהים מאמץ שם חדש; בכל עידן, הוא עושה עבודה חדשה; ובכל עידן, הוא מתיר לבריות לראות את רצונו החדש ואת טבעו החדש. אם בני האדם בעידן חדש לא יצליחו לראות את הבעת טבעו החדש של אלוהים, הם יצלבו אותו לעד, הלא כן? ובכך הם יגדירו את אלוהים, הלא כן? אילו אלוהים התגלם כבשר ודם רק כזכר, בני האדם היו מגדירים אותו כזכר, כאלוהי הגברים, ולא היו מאמינים לעולם שהוא אלוהי הנשים. הגברים היו סוברים שאלוהים ניחן באותו מין של הגברים, שאלוהים הוא ראש הגברים – אך מה לגבי הנשים? זה לא הוגן. האין זה יחס מועדף? אילו כך היה, אלוהים היה מושיע רק גברים כמוהו, ואף אישה לא הייתה זוכה בישועה. כשאלוהים ברא את האנושות, הוא ברא את אדם וברא את חוה. הוא לא רק ברא את אדם, אלא ברא גם את הזכר וגם את הנקבה בצלמו. אלוהים הוא לא רק אלוהי הגברים – הוא גם אלוהי הנשים. אלוהים פותח בעידן חדש של עבודה באחרית הימים. הוא יגלה אפילו יותר מטבעו, ולא יהיו אלה החמלה והאהבה מתקופתו של ישוע. מכיוון שיש לאלוהים עבודה חדשה על הפרק, העבודה הזו תלווה בטבע חדש. על כן, אילו רוח האל הייתה עושה את העבודה הזו – אילו אלוהים לא התגלם כבשר ודם, ובמקום זאת רוח האל הייתה מדברת ישירות באמצעות רעמים, כך שלא הייתה לאדם כל דרך לבוא איתה במגע – האם האדם היה מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים? אילו רק רוח האל הייתה עושה את העבודה, לא הייתה לאדם כל דרך להכיר את טבעו של אלוהים. בני האדם יכולים לחזות בטבעו של אלוהים במו עיניהם רק כשהוא מתגלם כבשר ודם, כשהדבר מופיע בבשר וכשהוא מבטא את כלל טבעו באמצעות הבשר והדם. אלוהים באמת ובתמים חי בקרב בני האדם. הוא מוחשי. האדם באמת יכול לבוא במגע עם טבעו, לבוא במגע עם מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. רק כך האדם יכול להכיר את אלוהים באמת. לצד זאת, אלוהים גם השלים את העבודה שבה "אלוהים הוא אלוהי הגברים ואלוהי הנשים", והשלים את כלל עבודתו כבשר ודם. הוא לא חוזר על עבודתו של שום עידן. מאחר שהגיעה אחרית הימים, הוא יעשה את העבודה שהוא עושה באחרית הימים, ויגלה את כלל הטבע שלו באחרית הימים. ההתייחסות לאחרית הימים היא לעידן נפרד, שבו ישוע אמר שיפקוד אתכם אסון, ויפקדו אתכם רעידות אדמה, רעב ומגיפות, מה שיוכיח לכם שזה עידן חדש, ושזה כבר לא עידן החסד הישן. בהנחה שכפי שבני האדם אומרים, אלוהים לעולם לא משתנה, טבעו תמיד רחום ואוהב, הוא אוהב לאדם כמוהו, והוא מציע לכל אדם ישועה ולעולם לא שונא את האדם, האם עבודתו אי-פעם הייתה מסוגלת להסתיים? כשישוע בא ונצלב, ובכך הקריב את עצמו למען כל החוטאים והעלה את עצמו כקורבן על המזבח, הוא כבר השלים את עבודת הגאולה ושם קץ לעידן החסד. אם כן, מה יהיה הטעם בחזרה על העבודה של העידן ההוא באחרית הימים? חזרה על אותה עבודה תהווה התכחשות לעבודתו של ישוע, הלא כן? אילו אלוהים לא עשה את עבודת הצליבה כשהוא בא בשלב הזה, אלא נותר אוהב ורחום, האם הוא היה מסוגל לשים קץ לעידן? האם אל אוהב ורחום היה מסוגל לשים קץ לעידן? בעבודתו האחרונה של סיום העידן, טבעו של אלוהים הוא טבע של ייסורים ומשפט, ובו הוא מגלה את כל הדברים המרושעים, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להפוך למושלם את מי שאוהב אותו בלב מלא כנות. רק טבע כזה יכול לשים קץ לעידן. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים בבריאה ימוינו לפי סוגם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך אופיים. זה הרגע שבו אלוהים מגלה את סופה של האנושות ואת היעד שלה. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ומשפט, לא תהיה דרך לחשוף את המרדנות והרשע שלהם. רק באמצעות ייסורים ומשפט ניתן לגלות את הסוף של כל הברואים. האדם רק חושף את פרצופו האמיתי כשהוא עובר ייסורים ונשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל בני האדם ימוינו לפי סוגם. באמצעות ייסורים ומשפט, סופם של כל הברואים יתגלה, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יזכו לגמול, וכדי שכל בני האדם יחיו תחת ריבונותו של אלוהים. יש להגשים את כל העבודה הזו באמצעות ייסורים צודקים ומשפט צודק. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה, ומשום שמרדנותו הפכה לחמורה ביותר, רק טבעו הצודק של אלוהים, אשר מורכב בבסיסו מייסורים ומשפט ומתגלה באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באדם ולהשלים אותו לגמרי. רק הטבע הזה יכול לחשוף את הרוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים. לפיכך, טבע כזה ספוג בחשיבות גשמית, וההתגלות והחשיפה של הטבע של אלוהים באות לידי ביטוי למען עבודתו של כל עידן חדש. העניין הוא לא שאלוהים חושף את טבעו באופן שרירותי וללא חשיבות. נניח שאלוהים היה חושף את סופו של האדם באחרית הימים, אך עדיין היה מעניק לאדם חמלה ואהבה עד אין קץ, ממשיך לרחוש לו אהבה, ולא כופה על האדם משפט צודק אלא דווקא מפגין כלפיו סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל לאדם בלי קשר לחומרת חטאיו, ללא שמץ של משפט צדק: אם כך היה, מתי היה מסתיים אי-פעם כל ניהולו של אלוהים? מתי היה טבע כזה מסוגל להוביל את בני האדם אל היעד הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה, שופט עם פנים אדיבים ולב עדין. הוא אוהב את בני האדם בלי קשר לפשעים שהם אולי ביצעו, והוא מביע אליהם אהבה ומושל ברגשותיו כלפיהם, יהיו אשר יהיו בני האדם האלה. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין את בני האדם על פי סוגם ולהביא את האדם למישור חדש. כך, העידן כולו מסתיים באמצעות הטבע הצודק של אלוהים שמתאפיין במשפט וייסורים.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בכל עידן ובכל שלב בעבודה, שמי אינו חסר בסיס, אלא יש לו חשיבות ייצוגית: כל שם מייצג עידן אחד. "יהוה" מייצג את עידן החוק, והוא תואר הכבוד לאל שעם ישראל עבד. "ישוע" מייצג את עידן החסד, והוא שמו של אלוהי כל בני האדם שזכו לגאולה במהלך עידן החסד. אם האדם עדיין נכסף לבואו של ישוע המשיח במהלך אחרית הימים, ועדיין מצפה שהוא יבוא באותו צלם שהוא לבש בארץ יהודה, הרי שכל תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תיעצר בעידן הגאולה ולא תוכל להתקדם הלאה. יתר על כן, אחרית הימים לעולם לא תגיע, והעידן לעולם לא יגיע לקצו. זאת משום שישוע המושיע נועד רק לגאולתה וישועתה של האנושות. אימצתי את השם ישוע למען כל החוטאים בעידן החסד, וזה לא יהיה שמי כשאביא את כל האנושות לקצה. על אף שהשמות יהוה, ישוע והמשיח מייצגים כולם את רוחי, הם מסמלים את העידנים השונים בתוכנית הניהול שלי, והם לא מייצגים את כל כולי. השמות שבהם בני האדם על פני האדמה קוראים לי לא יכולים לבטא את כל טבעי ואת כל מהותי. הם בסך הכל שמות שונים שבהם אני נקרא במהלך עידנים שונים. על כן, כשיבוא העידן האחרון – העידן של אחרית הימים – שמי ישתנה שוב. לא אקרא יהוה, או ישוע, וקל וחומר שלא אקרא המשיח, אלא אקרא האל הכול יכול רב-העוצמה בכבודו ובעצמו, ובשם הזה אביא את העידן כולו לקצו. פעם נודעתי כיהוה. נקראתי גם המשיח, ופעם בני האדם קראו לי ישוע המושיע, משום שהם אהבו אותי וכיבדו אותי. אולם כיום אני לא יהוה או ישוע שבני האדם הכירו בימים עברו – אני האל שחזר באחרית הימים, האל שיביא את העידן לקצו. אני אלוהים עצמו שקם בקצווי ארץ, ששופע בכל טבעי ומלא סמכות, כבוד ותפארת. בני האדם מעולם לא באו איתי במגע, מעולם לא הכירו אותי, ומעולם לא הכירו את טבעי. מאז בריאת העולם ועד היום, איש לא ראה אותי. זה האל שמופיע במהלך אחרית הימים אך נסתר מבני האדם. הוא שוכן בקרב בני האדם באמת ובתמים, כמו השמש הבוערת והאש הלוהטת, והוא מלא עוצמה ושופע סמכות. אין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא אשפוט בדבריי, ואין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא יטוהר באש הלוהטת. בסופו של דבר, דבריי יברכו את כל האומות, ודבריי גם ינפצו את כל האומות לרסיסים. כך יראו כל בני האדם במהלך אחרית הימים שאני המושיע שחזר, שאני האל הכול יכול שכובש את כל האנושות, ושהייתי פעם קורבן החטאת של האדם. אולם באחרית הימים אני גם הופך ללהבות השמש ששורפות את הכל, ואני גם הופך לשמש הצדקה שחושפת את הכל. זו עבודתי באחרית הימים. בחרתי בשם הזה ואני ניחן בטבע הזה כדי שכל בני האדם יוכלו להבין שאני אל צודק, ושאני השמש הבוערת והאש הלוהטת. עשיתי זאת כדי שכולם יוכלו לעבוד אותי, את האל האמיתי היחיד, וכדי שהם יראו את פניי האמיתיים: אני לא רק אלוהיהם של בני ישראל, ואני לא רק הגואל – אני אלוהיהם של כל הברואים ברחבי השמיים, והארץ והמים.
מתוך 'המושיע כבר חזר על "ענן לבן"' ב'הדבר מופיע בבשר'
העבודה הנעשית בהווה דחפה קדימה את עבודת עידן החסד. כלומר העבודה בכול תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים התקדמה הלאה. על אף שעידן החסד הסתיים, עבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. מדוע אני אומר שוב ושוב, כי שלב עבודה זה בנוי על יסוד עידן החסד ועידן החוק? משמעות הדבר היא כי העבודה של היום הינה המשך של העבודה שנעשתה בעידן החסד והעלאה של העבודה שנעשתה בעידן החוק. שלושת השלבים קשורים זה לזה בקשר הדוק וכל שלב מחובר לבא אחריו. מדוע אני אומר גם ששלב זה של עבודה בנוי על יסוד השלב שנעשה על ידי ישוע? לולא היה השלב הזה בנוי על יסוד העבודה שעשה ישוע, היה בשלב זה עדיין צורך לבצע את הצליבה, עבודת הגאולה שנעשתה בעבר. הדבר היה חסר משמעות. לפיכך אין זה כי העבודה הסתיימה לחלוטין, אלא כי העידן התקדם הלאה והעבודה נעשתה נעלית עוד יותר מבעבר. ניתן לומר כי שלב זה של עבודה בנוי על יסודות עידן החוק ועל סלע עבודתו של ישוע. העבודה נבנית שלב אחר שלב, ושלב זה אינו התחלה חדשה. רק שילוב שלושת שלבי העבודה יכול להיחשב לתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. שלב זה נעשה על יסודות העבודה בעידן החסד. אם שני שלבי עבודה אלה אינם קשורים זה לזה, מדוע אין צליבה בשלב הזה? מדוע איני נושא את חטאי האדם? איני בא באמצעות ההתעברות מרוח הקודש ולא אצלב כדי לשאת את חטאי האדם, אלא הנני כאן כדי לייסר את האדם ישירות. לולא ייסרתי את האדם בעקבות הצליבה, והיות שאינני בא כעת באמצעות ההתעברות מרוח הקודש, לא הייתי מוסמך לייסר את האדם. בדיוק מפני שאני וישוע אחד הם, אני בא ישירות כדי לייסר ולשפוט את האדם. שלב זה של עבודה בנוי כולו על יסוד השלב הקודם. לכן רק עבודה כזו יכולה להביא את האדם לידי ישועה, שלב אחר שלב. ישוע ואני באים מאותה רוח. על אף שבין בשרו לבשרי אין קשר, רוחנו אחת היא. על אף שהדברים שאנו עושים והעבודה שאנו נושאים בעולה אינם זהים, אנו דומים במהותנו. בשרנו קיבל צורות שונות, וזאת משום התחלפות התקופה והצורך בעבודתנו. כהונותינו אינן דומות, כך שהעבודה שאנו מקדמים והטבע שאנו מגלים לאדם, שונים הם. זוהי הסיבה לכך שהדברים שהאדם רואה ומקבל היום אינם דומים למה שראה וקיבל בעבר, וזאת משום התחלפות התקופה. על אף שבשרם שונה במינו ובצורתו, ועל אף שלא נולדו לאותה משפחה, לא כל שכן באותה תקופה, רוחם אחת היא. על אף שאין שום קשר דם או קשר פיזי בין בשרו של האחד לבשרו של האחר, אין בכך כדי להכחיש שהם התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם בשתי תקופות שונות. אמת שאינה ניתנת להכחשה היא שהם התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם, על אף שאין הם נצר לאותה שושלת ואינם דוברים שפה אנושית משותפת (האחד היה זכר שדיבר את שפת היהודים והאחר הוא נקבה המדברת רק סינית). מסיבות אלה הם עושים את העבודה שעליהם לעשות בארצות שונות וכן בתקופות שונות. למרות העובדה שהם אותה רוח עצמה, בעלי מהות זהה, אין דימיון מוחלט כלל בין המעטפות החיצוניות של בשרם. הם רק שותפים לאנושיות זהה, אך הופעתו ולידתו של בשרם אינן זהות. אין לכך השפעה על עבודתו של כול אחד מהם או על הידע שיש לאדם על אודותיהם, שהרי אחרי הכול הם אותה רוח ואיש אינו יכול להפריד ביניהם. על אף שאין ביניהם קשר דם, כול ישותם מכוונת על ידי רוחם, כך שהם מבצעים עבודה שונה בתקופות שונות, כשבשרם אינו נצר לאותה שושלת. בדומה לכך, רוח יהוה אינה אבי רוחו של ישוע, כפי שרוחו של ישוע אינה בנה של רוח יהוה. הם אותה רוח. כך גם התגלמות אלוהים בבשר ודם של ימינו וישוע. על אף שאין ביניהם קשר דם, הם אחד, וזאת מפני שרוחם אחת היא.
מתוך 'שתי ההתגלמויות משלימות את משמעותה של ההתגלמות' ב'הדבר מופיע בבשר'
על אף שעבודתן של שתי ההתגלמויות בבשר ודם שונה, מהותן של ההתגלמויות והמקור לעבודתן, זהים; אלא שהן קיימות כדי לבצע שני שלבים שונים של העבודה, ועולות בשני עידנים שונים. יהיה אשר יהיה, התגלמויותיו של אלוהים בבשר ודם חולקות מהות זהה ומקור זהה – זוהי אמת שאיש אינו יכול להכחיש.
מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'
הפעם הראשונה שבה נכנסתי אל קרבם של בני האדם הייתה במהלך עידן הגאולה. מובן שהופעתי בקרב המשפחה היהודית. לפיכך, הראשונים שראו את אלוהים בא אל פני האדמה היו בני העם היהודי. הסיבה לכך שעשיתי את העבודה הזו באופן אישי הייתה שרציתי להשתמש בהתגלמותי כבשר ודם כקורבן חטאת בעבודת הגאולה שלי. על כן, הראשונים שראו אותי היו היהודים בעידן החסד. זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי כבשר ודם. בעידן המלכות, עבודתי היא לכבוש בני אדם ולהפוך אותם למושלמים, ולכן אני עושה שוב את עבודת הרעייה כבשר ודם. זו הפעם השנייה שבה אני עובד כבשר ודם. בשני השלבים האחרונים של העבודה, מה שבני האדם באים איתו במגע הוא כבר לא הרוח הנסתרת והבלתי ניתנת למגע, אלא אישיותה של רוח האל שמתגשמת כבשר ודם. לפיכך, בעיני האדם, הפכתי שוב לבן אדם ללא המראה או התחושה של אלוהים. מעבר לכך, האל שבני האדם רואים אינו רק זכר אם כי גם נקבה, וזה מדהים ומבלבל אותם יותר מכל. פעם אחר פעם, עבודתי היוצאת מהכלל מנפצת אמונות ישנות שהוחזקו מזה שנים רבות מאוד. בני האדם נדהמים! אלוהים הוא לא רק רוח הקודש, הרוח הזו המועצמת שבעתיים, הרוח המקיפה הזו, אלא גם אדם, אדם רגיל, אדם שגרתי באופן מובהק. הוא לא רק זכר, אם כי גם נקבה. הם דומים בכך ששניהם נולדו לבני אנוש, והם שונים בכך שאחד מהם הוא תולדה של רוח הקודש, והשנייה נולדה לבני אנוש אך נבעה ישירות מרוח האל. הם דומים בכך ששתי ההתגלמויות של אלוהים כבשר ודם מבצעות את עבודתו של אלוהים האב, והם שונים בכך שהאחד עושה את עבודת הגאולה, והשנייה עושה את עבודת הכיבוש. שניהם מייצגים את האב, אך האחד הוא אדון הגאולה המלא בנדיבות ורחמים, והשנייה היא אלוהי הצדק המלא חמה ומשפט. האחד הוא המפקד העליון שישיק את עבודת הגאולה, והשנייה היא אלוהים הצודק שישלים את עבודת הכיבוש. האחד הוא ההתחלה, והשנייה היא הסוף. האחד הוא בשר ודם ללא חטא, והשנייה היא בשר ודם שמשלים את הגאולה, ממשיך את העבודה ולעולם לא שייך לחטא. שניהם אותה הרוח, אך הם שוכנים בגופים שונים של בשר ודם, והם נולדו במקומות שונים. והם מופרדים בכמה אלפי שנים. עם זאת, העבודות של שניהם משלימות זו את זו באופן הדדי, ולעולם לא סותרת זו את זו. אפשר לדבר עליהן בנשימה אחת. שניהם בני אדם, אך האחד הוא תינוק ממין זכר והשני הוא עוללה ממין נקבה.
מתוך 'עד כמה אתם מבינים את אלוהים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
לא זו בלבד שאלוהים הוא רוח, אלא הוא יכול גם להתגלם בבשר ודם. זאת ועוד, הוא גוף של כבוד. אתם לא ראיתם את ישוע, אך בני ישראל, כלומר היהודים באותה תקופה, היו עדים לו. הוא היה בתחילה בשר ודם, אך לאחר שנצלב, היה לגוף הכבוד. הוא הרוח השורה בכול והוא יכול לעשות את עבודתו בכול המקומות. הוא יכול להיות יהוה, ישוע והמשיח. לבסוף הוא יכול להיות לאל הכול יכול. הוא צדק, שיפוט וייסור, הוא קללה וחרון אף, אך גם רחמים ואהבה. כל העבודה הנעשית על ידו יכולה לייצגו.
מתוך 'שתי ההתגלמויות משלימות את משמעותה של ההתגלמות' ב'הדבר מופיע בבשר'
מעבודתו של יהוה עד עבודתו של ישוע, ומעבודתו של ישוע עד לשלב הנוכחי, שלושת השלבים האלה כוללים את מלוא היקף ניהולו של אלוהים, וכולם עבודתה של רוח אחת. מאז ברא את העולם, אלוהים ניהל תמיד את האנושות. הוא ההתחלה והוא הסוף, הוא הראשון והאחרון, והוא האחד שמתחיל עידן ושמביא את העידן לסיומו. שלושת שלבי העבודה, בעידנים שונים ובמקומות שונים, מתבצעים בוודאות על ידי רוח אחת. כל מי שמפריד בין שלושת השלבים האלה מתנגד לאלוהים. כעת עליך להבין שכל העבודה, מן השלב הראשון ועד היום, היא עבודתו של אלוהים אחד, עבודתה של רוח אחת, ובכך אין ספק.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
אני סבור שהדור שלנו בורך בכך שמתאפשר לו לצעוד בנתיב שאנשי הדורות הקודמים לא סיימו לצעוד בו, ובכך שהם זוכים לראות את הופעתו מחדש של אלוהים מפני כמה אלפי שנים – אלוהים שנמצא כאן בקרבנו, ואשר ממלא גם את כל הדברים. מעולם לא הייתם חושבים שאתם יכולים לצעוד בנתיב הזה: האם אתם יכולים לעשות זאת? רוח הקודש מפלסת את הנתיב הזה באופן ישיר, רוחו המועצמת שבעתיים של אדוננו ישוע המשיח מפלסת אותו, וזה הנתיב שהאל של היום פתח עבורכם. אפילו בחלומות הפרועים ביותר שלכם, לא יכולתם לתאר לעצמכם שישוע מלפני כמה אלפי שנים יופיע שוב בפניכם. האם אתם לא מרגישים אסירי תודה? מי מסוגל להתייצב פנים אל פנים בפני אלוהים? אני מרבה להתפלל שהקבוצה שלנו תקבל ברכות רבות יותר מאלוהים, כדי שאלוהים יוכל להעדיף אותנו ולזכות בנו, אך היו אינספור פעמים שבהן הזלתי דמעות מרות על גורלנו וביקשתי מאלוהים להפוך אותנו לנאורים ולאפשר לנו לחזות בגילויים רבים יותר.
מתוך 'הנתיב... (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'
הערות שוליים:
1. המילים "ויחזרו לגישתם בעבר" מתייחסות לאופן שבו התפיסות וההשקפות של בני האדם לגבי אלוהים משתנות ברגע שהם מכירים את אלוהים.
2. המילים "חי תחת גפנו ותחת תאנתו" מעידות שבני האדם לא מודאגים מעבודתו של אלוהים ושהם לא סבורים שהיא חשובה.
מתוך בשורת מלכות השמיים
לעיון נוסף ישוע המשיח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה