רצון האל | מבחר מתוך ארבעת קטעי דבר אלוהים על "לגבי כתבי הקודש"

כנסיית האל הכול יכול |רצון האל | מבחר מתוך ארבעת קטעי דבר אלוהים על "לגבי כתבי הקודש"

1. במשך שנים רבות, דרך האמונה המסורתית של בני האדם (של המשיחיות, אחת משלוש הדתות הגדולות בעולם) הייתה לקרוא בכתבי הקודש. עזיבת כתבי הקודש אינה אמונה באלוהים. עזיבת כתבי הקודש היא פולחן רע וכפירה, ואפילו כשבני האדם קוראים ספרים אחרים, הספרים האלה חייבים להיות בבסיסם פירוש של כתבי הקודש. כלומר אם אתם אומרים שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לקרוא בכתבי הקודש, עליכם לאכול ולשתות מכתבי הקודש, ומחוץ לכתבי הקודש אסור לכם לעבוד אף ספר שלא נוגע לכתבי הקודש. אם תעשו זאת, תבגדו באלוהים. מאז תחילת קיומם של כתבי הקודש, אמונת בני האדם באלוהים הייתה האמונה בכתבי הקודש. במקום לומר שבני אדם מאמינים באלוהים, מוטב לומר שהם מאמינים בכתבי הקודש. במקום לומר שהם התחילו לקרוא בכתבי הקודש, מוטב לומר שהם התחילו להאמין בכתבי הקודש. במקום לומר שהם חזרו אל אלוהים, מוטב יהיה לומר שהם חזרו אל כתבי הקודש. על כן, בני האדם עובדים את כתבי הקודש כאילו הם אלוהים, כאילו הם נשמת אפם וכאילו אם הם היו מאבדים אותם, הם היו מאבדים את חייהם. בני האדם חושבים שכתבי הקודש נעלים בדיוק כמו אלוהים, ויש אפילו כאלה שחושבים שהם נעלים יותר מאלוהים. אם בני האדם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש, אם הם לא יכולים להרגיש את אלוהים, הם יכולים להמשיך לחיות, אבל ברגע שהם מאבדים את כתבי הקודש או את הפרקים הידועים והאימרות הידועות מכתבי הקודש, הם כאילו מאבדים את חייהם. לכן, ברגע שבני האדם מאמינים באלוהים, הם מתחילים לקרוא בכתבי הקודש וללמוד את כתבי הקודש בעל-פה, וככל שהם מסוגלים ללמוד קטעים רבים יותר מכתבי הקודש בעל-פה, כך הם מוכיחים יותר שהם אוהבים את אלוהים ושאמונתם רבה. בני האדם שקראו בכתבי הקודש ויכולים לספר עליהם לאחרים הם כולם אחים טובים ואחיות טובות. במשך כל השנים האלה, אמונתם של בני האדם ונאמנותם לאלוהים נמדדו על פי המידה שבה הם הבינו את כתבי הקודש. רוב בני האדם פשוט לא מבינים מדוע הם צריכים להאמין באלוהים, לא יודעים איך להאמין באלוהים, ולא עושים דבר מלבד לחפש בעיוורון אחר רמזים לפיענוח פרקים מכתבי הקודש. הם מעולם לא עסקו בצעידה בכיוון עבודתה של רוח הקודש. לכל אורך הדרך, הם לא עשו דבר מלבד ללמוד ולחקור את כתבי הקודש באופן נואש. איש מעולם לא מצא עבודה חדשה יותר של רוח הקודש מחוץ לכתבי הקודש, איש מעולם לא נפרד מכתבי הקודש, ואיש מעולם גם לא העז להיפרד מכתבי הקודש. בני האדם למדו את כתבי הקודש לאורך כל השנים. הם העלו כל כך הרבה הסברים, והשקיעו כל כך הרבה מאמץ. יש להם גם דעות רבות בנוגע לכתבי הקודש, והם מתפלמסים עליהן בלי סוף, ולכן ישנם כיום יותר מאלפיים פלגים דתיים שונים. כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש הסברים מיוחדים כלשהם או תעלומות עמוקות יותר. הם רוצים לחקור את כתבי הקודש ולמצוא בהם רקע לעבודתו של יהוה בעם ישראל, או רקע לעבודתו של ישוע ביהודה, או תעלומות נוספות שאיש עוד לא מכיר. גישתם של בני האדם לכתבי הקודש היא גישה של אובססיה ואמונה, ואיש לא יכול להבין לגמרי את הסודות או המהות של כתבי הקודש. משום כך, התוצאה היא שכיום, לבני האדם עדיין יש תחושת קסם בל-תתואר בכל הנוגע לכתבי הקודש. יתרה מזאת, יש להם אובססיה לכתבי הקודש והם מאמינים בהם. כיום, כולם רוצים למצוא בכתבי הקודש את הנבואות על אחרית הימים, ולגלות מכתבי הקודש איזו עבודה אלוהים עושה באחרית הימים ומה הם האותות לבוא אחרית הימים. על כן, הם עובדים את כתבי הקודש בלהט רב יותר, וככל שאחרית הימים מתקרבת, כך הם מקבלים יותר את הנבואות שבכתבי הקודש, ובמיוחד את אלה על אחרית הימים. יש להם כזו אמונה עיוורת בכתבי הקודש וכזה אמון בכתבי הקודש שהם לא רוצים כלל לחפש את עבודתה של רוח הקודש. בתפיסותיהם של בני האדם, הם חושבים שרק כתבי הקודש יכולים להביא לעבודתה של רוח הקודש, שרק בכתבי הקודש אפשר למצוא את עקבותיו של אלוהים, שרק בכתבי הקודש מסתתרות התעלומות של עבודתו של אלוהים. בני האדם מאמינים שרק כתבי הקודש – ולא אף ספר אחר או אף בן אדם – יכולים להבהיר הכל על אלוהים ועל כלל עבודתו, שכתבי הקודש יכולים להביא את עבודת השמיים לארץ, ושכתבי הקודש יכולים גם לפתוח וגם לחתום את העידנים. משום התפיסות האלה, בני האדם לא ממהרים לחפש את עבודתה של רוח הקודש. לכן, בלי קשר לאופן שבו כתבי הקודש עזרו לבני האדם בעבר, הם הפכו למכשול לעבודה הנוכחית של אלוהים. ללא כתבי הקודש, בני האדם יכולים לחפש את עקבותיו של אלוהים בכל מקום, אך כיום, עקבותיו כביכול מוגבלים לכתבי הקודש. לכן הרחבת עבודתו הנוכחית הפכה קשה כפליים, והפכה למאבק ללא סוף. כל זאת משום הפרקים הידועים והאמרות הידועות מכתבי הקודש, ומשום הנבואות השונות בכתבי הקודש. כתבי הקודש הפכו לאליל בדעתם של בני האדם – הם הפכו לחידה במוחם. בני האדם פשוט לא מסוגלים להאמין שאלוהים יכול לעבוד במנותק מכתבי הקודש, הם לא מסוגלים להאמין שבני אדם יכולים למצוא את אלוהים מחוץ לכתבי הקודש, וקל וחומר שהם לא יכולים להאמין שאלוהים יכול להיפרד מכתבי הקודש במהלך עבודתו הסופית ולהתחיל מחדש. זו מחשבה שלא תעלה על הדעת עבור בני האדם – הם לא יכולים להאמין בכך והם גם לא יכולים לדמיין זאת. כתבי הקודש הפכו למכשול גדול עבור בני האדם לקבלת עבודתו החדשה של אלוהים, והם מקשים על הרחבת העבודה החדשה הזו.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

2. בימי קדם, לפני עידן החסד, בני האדם קראו את כתבי הקודש, אך באותה עת היה רק התנ"ך, והברית החדשה טרם נכתבה. מאז שהתנ"ך היה קיים, בני האדם החלו לקרוא את כתבי הקודש. לאחר שיהוה סיים לכוון אותו, משה כתב את בראשית, שמות, ודברים... הוא נזכר בעבודתו של יהוה באותה עת, וכתב אותה. כתבי הקודש הם ספר היסטוריה. הם כוללים, כמובן, גם כמה חזונות של נביאים, וכמובן, החזונות האלה אינם היסטוריה בשום אופן. כתבי הקודש כוללים מספר חלקים – הם אינם רק נבואה, רק עבודתו של יהוה, או רק איגרות פאולוס. עליכם לדעת כמה חלקים כתבי הקודש כוללים. התנ"ך כולל את בראשית, שמות... וישנם גם ספרי נבואה שנכתבו. על פי המסורת הנוצרית, ספרי התנ"ך נחתמים בספר מלאכי. התנ"ך מתעד את העבודה בעידן החוק, שאותה הוביל יהוה. החל מספר בראשית וכלה בספר מלאכי, זהו תיעוד מקיף של כל העבודה בעידן החוק. כלומר התנ"ך מתעד את כל מה שחוו בני האדם שיהוה הוביל בעידן החוק. במהלך עידן החוק של התנ"ך, יהוה רומם נביאים רבים וגרם להם לשאת נבואות למענו. הם נתנו הוראות לשבטים וללאומים רבים, וחזו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות. יהוה נתן לבני האדם האלה שהוא רומם את רוח הנבואה: הם היו מסוגלים לראות את החזונות מיהוה ולשמוע את קולו, ולכן הוא נתן השראה לכתוב נבואות. העבודה שהם עשו הייתה ביטוי קולו של יהוה. זו הייתה עבודת הנבואה שהם עשו בשם יהוה, ועבודתו של יהוה באותה עת הייתה פשוט לכוון את בני האדם האלה באמצעות רוח האל. הוא לא התגלם כבשר ודם, ובני האדם לא ראו את פניו כלל. לפיכך, הוא רומם נביאים רבים כדי לעשות את עבודתו, ונתן להם אורים ותומים שהם העבירו לכל שבט ולכל קהילה בעם ישראל. עבודתם הייתה לבטא דברי נבואה, וחלקם כתבו את ההוראות שיהוה נתן להם כדי להראות לאחרים. יהוה רומם את בני האדם האלה כדי שהם ישאו נבואות, כדי שהם יחזו את העבודה העתידית או את העבודה שנותרה להיעשות באותה עת, על מנת שבני האדם יוכלו לחזות במופלאותו וחוכמתו של יהוה. ספרי הנבואה האלה שונים למדי מספרי הקודש האחרים. הם מורכבים מדברים שאמרו או כתבו בני האדם שקיבלו את רוח הנבואה – בני האדם שנחשפו לחזונות או לקול מיהוה. מלבד ספרי הנבואה, כל שאר התנ"ך הוא תיעוד שביצעו בני האדם לאחר שיהוה סיים את עבודתו. אי-אפשר להתייחס לספרים האלה כאל חזונות שנשאו הנביאים שיהוה רומם, בדיוק כפי שאי-אפשר להשוות בין ספר בראשית וספר שמות לבין ספר ישעיהו או ספר דניאל. הנבואות נישאו לפני שהעבודה בוצעה. לעומת זאת, הספרים האחרים נכתבו לאחר שהיא הושלמה, שזה מה שבני האדם היו מסוגלים לעשות. יהוה נתן השראה לנביאי העת ההיא והם נשאו כמה נבואות, אמרו דברים רבים וניבאו על עידן החסד וכן על חורבן העולם באחרית הימים – העבודה שיהוה תכנן לעשות. כל שאר הספרים מתעדים את העבודה שיהוה עשה בעם ישראל. לפיכך, כשאתם קוראים את כתבי הקודש, אתם בעיקר קוראים על מה שיהוה עשה בישראל. התנ"ך בעיקר מתעד את עבודתו של יהוה כשהוא כיוון את עם ישראל, ואת שימושו במשה להוצאת בני ישראל ממצרים. כך הוא חילץ אותם מכבלי פרעה והביא אותם אל המדבר. לאחר מכן הם נכנסו לכנען וכל מה שבא לאחר מכן היה חייהם בכנען. הכל חוץ מזה הוא תיעוד של עבודתו של יהוה ברחבי עם ישראל. כל מה שמתועד בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה בעם ישראל – העבודה שיהוה עשה בארץ שבה הוא ברא את אדם ואת חוה. מאז שאלוהים החל להנהיג את בני האדם עלי אדמות אחרי נח, כל מה שמתועד בתנ"ך הוא העבודה בעם ישראל. ומדוע לא מתועדת כל עבודה מחוץ לעם ישראל? משום שארץ ישראל היא ערש האנושות. בראשית, לא היו ארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ויהוה לא עבד באף מקום אחר. משום כך, מה שמתועד בכתבי הקודש הוא רק העבודה בעם ישראל באותה עת. הדברים שאמרו הנביאים, ישעיהו, דניאל, ירמיהו ויחזקאל... דבריהם חוזים את עבודתו האחרת של אלוהים על בני האדמה – הם חוזים את עבודתו של יהוה אלוהים עצמו. כל זה בא מאלוהים. זו הייתה עבודתה של רוח הקודש, וחוץ מהספרים האלה של הנביאים, כל השאר הוא תיעוד של האופן שבו בני האדם חוו את עבודתו של יהוה בזמן ההוא.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

3. עבודת הבריאה התרחשה לפני שהייתה אנושות, אך ספר בראשית בא רק לאחר שהייתה אנושות. הוא היה ספר שמשה כתב במהלך עידן החוק. הדבר דומה לאופן שבו הדברים מתרחשים כיום: לאחר שהדברים קורים, אתם כותבים אותם כדי להראות זאת לבני אדם בעתיד. עבור בני האדם בעתיד, הדברים שתיעדתם הם דברים שהתרחשו בימים עברו – הם אינם אלא היסטוריה. הדברים שמתועדים בתנ"ך הם עבודתו של יהוה בישראל, ומה שמתועד בברית החדשה הוא עבודתו של ישוע במהלך עידן החסד. כתבי הקודש מתעדים את העבודה שאלוהים עשה בשני עידנים שונים. התנ"ך מתעד את עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק, ולפיכך, התנ"ך הוא ספר היסטורי. לעומת זאת, הברית החדשה היא תוצר של העבודה בעידן החסד. כשהתחילה העבודה החדשה, הספרים האלה הפכו לבלתי-מעודכנים. זו הסיבה שגם הברית החדשה היא ספר היסטורי. מובן שהברית החדשה אינה שיטתית כמו התנ"ך, והיא גם לא מתעדת דברים רבים כמו שהתנ"ך מתעד.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

4. איזה מין ספר הם כתבי הקודש? התנ"ך הוא עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק. התנ"ך מתעד את כל עבודתו של יהוה במהלך עידן החוק ואת עבודת הבריאה שלו. כולו מתעד את העבודה שעשה יהוה, והוא נחתם, על פי המסורת הנוצרית, בתיעוד עבודתו של יהוה בספר מלאכי. התנ"ך מתעד שתי עבודות שאלוהים עשה: האחת היא עבודת הבריאה, והשנייה היא קביעת החוק. שתיהן הן עבודה שעשה יהוה. עידן החוק מייצג את עבודתו של אלוהים תחת השם יהוה. זוהי כלל העבודה שבוצעה בעיקר תחת השם יהוה. לפיכך, התנ"ך מתעד את עבודתו של יהוה, והברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע, עבודה שבוצעה בעיקר תחת השם ישוע. רוב חשיבותם של שמו של ישוע ושל העבודה שהוא עשה מתועדת בברית החדשה.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

5. אם ברצונכם לראות את העבודה של עידן החוק, ולראות איך בני ישראל צעדו בדרכו של יהוה, עליכם לקרוא את התנ"ך. אם ברצונכם להבין את העבודה של עידן החסד, עליכם לקרוא את הברית החדשה. אך כיצד תוכלו לראות את העבודה של אחרית הימים? עליכם לקבל את הנהגתו של אלוהים של היום, ולהיווכח בעבודה של היום. זאת משום שזו העבודה החדשה, ואיש עוד לא תיעד אותה בכתבי הקודש. כיום, אלוהים התגלם כבשר ודם ובחר נבחרים אחרים בסין. אלוהים עובד בבני האדם האלה. הוא ממשיך את עבודתו על פני האדמה, וממשיך את העבודה של עידן החסד. העבודה של היום היא נתיב שבו האדם מעולם לא צעד, ודרך שאיש מעולם לא ראה. זו עבודה שמעולם לא נעשתה בעבר – זו עבודתו הנוכחית של אלוהים על פני האדמה. לפיכך, עבודה שלא נעשתה בעבר היא לא היסטוריה, משום שההווה הוא ההווה, והוא עדיין לא הפך לעבר. בני האדם לא יודעים שאלוהים עשה עבודה אדירה יותר וחדשה יותר על פני האדמה ומחוץ לעם ישראל, שהיא כבר הגיעה מעבר לתחומיו של עם ישראל, ומעבר לתחומיהם של חזונות הנביאים. הם לא יודעים שזו עבודה חדשה ומופלאה מחוץ לנבואות, עבודה חדשה מעבר לעם ישראל ועבודה שבני האדם לא יכולים לתפוס או להעלות על דעתם. איך ייתכן שכתבי הקודש יכילו תיעוד מפורש של עבודה כזו? מי יכול היה לתעד מראש כל פרט בעבודה של היום, מבלי להשמיט דבר? מי יכול היה לתעד בספר הישן והמעופש את העבודה הזו, העזה יותר והחכמה יותר, שסותרת את המוסכמות? העבודה של היום היא לא היסטוריה, ולכן, אם את רוצים לצעוד בנתיב החדש של היום, עליכם להיפרד מכתבי הקודש, ועליכם להרחיק אל מעבר לספרי הנבואה או ההיסטוריה שבכתבי הקודש. אך רק כשתוכלו לצעוד בנתיב החדש כראוי, שתוכלו להיווכח במישור החדש ובעבודה החדשה. עליכם להבין מדוע אתם מתבקשים כיום שלא לקרוא את כתבי הקודש, מדוע יש עבודה אחרת שנפרדת מכתבי הקודש, מדוע אלוהים לא מחפש נוהג חדש יותר ומפורט יותר בכתבי הקודש, מדוע יש במקום זאת עבודה אדירה יותר מחוץ לכתבי הקודש. זה כל מה שעליכם להבין. עליכם לדעת את ההבדל בין העבודה הישנה לבין העבודה החדשה, ואפילו שאתם לא קוראים את כתבי הקודש, עליכם לנתח אותם. ולא, עדיין תעבדו את כתבי הקודש ויהיה לכם קשה להיווכח בעבודה החדשה ולעבור שינויים חדשים.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

6. מכיוון שיש דרך נעלה יותר, למה לכם ללמוד את הדרך העלובה והמיושנת הזו? מכיוון שיש אמירות חדשות ועבודה חדשה, למה לכם לחיות בתיעוד היסטורי ישן? האמירות החדשות יכולות לקיים אתכם, מה שמוכיח שזו העבודה החדשה. התיעוד הישן לא יכול לפטם אתכם או לְרַצות את הצרכים הנוכחיים שלכם, מה שמוכיח שזוהי היסטוריה, ולא העבודה של הכאן והעכשיו. הדרך הנעלה ביותר היא העבודה החדשה ביותר. ועם העבודה החדשה, בלי קשר לשאלה כמה נעלה הייתה דרך העבר, היא עדיין תולדותיהן של מחשבות בני האדם, ובלי קשר לערכה כספר עיון, היא בכל זאת הדרך הישנה. אפילו שהדרך הישנה מתועדת ב"ספר הקדוש," היא היסטוריה. אפילו שהדרך החדשה לא מתועדת ב"ספר הקדוש," היא הדרך של הכאן והעכשיו. הדרך הזו יכולה להושיע אתכם, והדרך הזו יכולה לשנות אתכם, משום שזו עבודתה של רוח הקודש.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

7. כתבי הקודש הם ספר היסטורי, ואילו הייתם אוכלים ושותים את התנ"ך במהלך עידן החסד – אם הייתם מנהיגים את מה שנדרש בתקופת התנ"ך במהלך עידן החסד – ידוע היה דוחה אתכם ומגנה אתכם. אם הייתם מחילים את התנ"ך על עבודתו של ישוע, הייתם פרושים. אם תאחדו כיום את התנ"ך ואת הברית החדשה, ותאכלו ותשתו אותם, ותנהיגו אותם, אלוהים של היום יגנה אתכם. אם תעשו זאת, לא תהיו מעודכנים בעבודתה של רוח הקודש כיום! אם אתם אוכלים את התנ"ך ואוכלים את הברית החדשה, אם מחוץ לזרם של רוח הקודש! בזמנו של ישוע, ישוע הוביל את היהודים ואת כל חסידיו לפי העבודה שרוח הקודש עשתה בו באותה עת. הוא לא השתמש בכתבי הקודש כתשתית למעשיו, אלא דיבר על פי עבודתו. הוא התעלם ממה שנכתב בכתבי הקודש, והוא לא חיפש בכתבי הקודש נתיב להובלת חסידיו. מהרגע הראשון של עבודתו, הוא הפיץ את דרך ההכאה על חטא – ביטוי שלא מוזכר כלל בנבואות התנ"ך. לא זו בלבד שהוא לא פעל לפי כתבי הקודש, אלא שהוא גם צעד בנתיב חדש ועשה עבודה חדשה. הוא מעולם לא התייחס לכתבי הקודש בהטפותיו. במהלך עידן החוק, איש מעולם לא היה מסוגל לעשות את הנסים שהוא עשה – לרפא חולים ולגרש שדים. עבודתו, תורתו, סמכותו – איש מעולם לא עשה זאת במהלך עידן החוק. ישוע פשוט עשה את עבודתו החדשה. אפילו שבני אדם רבים גינו אותו על סמך כתבי הקודש, ואפילו השתמשו בתנ"ך כדי לצלוב אותו, עבודתו התעלתה על התנ"ך. אלמלא כן, מדוע בני האדם מסמרו אותו לצלב? האם הם עשו זאת משום שהתנ"ך לא הזכיר כלל את תורתו ואת יכולתו לרפא חולים ולגרש שדים? מטרת עבודתו הייתה לפתוח נתיב חדש, ולא "לקרוא תיגר" על כתבי הקודש, או לבטל במכוון את התנ"ך. הוא בסך הכל בא כדי לבצע את כהונתו, להביא את העבודה החדשה לבני האדם שייחלו לו וחיפשו אותו. הוא לא בא כדי להסביר את התנ"ך או לתמוך בעבודתו של התנ"ך. מטרת עבודתו לא הייתה לאפשר לעידן החוק להמשיך להתפתח, משום שעבודתו לא התייחסה לאפשרות שהיא מושתתת על כתבי הקודש. ישוע בסך הכל בא כדי לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות. לפיכך, הוא לא הסביר את נבואות התנ"ך ולא עבד על פי דבריו של עידן החוק של התנ"ך. הוא התעלם ממה שנכתב בתנ"ך. לא היה לו אכפת אם עבודתו עלתה בקנה אחד עם התנ"ך, ולא היה לו אכפת מה בני האדם יודעים על עבודתו או כיצד הם מגנים אותה. הוא בסך הכל המשיך לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות, אפילו שבני אדם רבים השתמשו בחזונות הנביאים של התנ"ך כדי לגנות אותו. בעיני בני האדם, עבודתו הייתה חסרת בסיס, וחלקים רבים ממנה סתרו את התיעוד של התנ"ך. האין זו שטות? האם צריך להחיל דוקטרינות על עבודתו של אלוהים? והאם היא צריכה להתאים לחזונות הנביאים? אחרי הכל, מה חשוב יותר: אלוהים או כתבי הקודש? מדוע אלוהים חייב לעבוד על פי כתבי הקודש? האם ייתכן שאין לאלוהים זכות לחרוג מכתבי הקודש? האם אלוהים לא יכול להיפרד מכתבי הקודש ולעשות עבודה אחרת? מדוע ישוע ותלמידיו לא שמרו את השבת? אם היה עליו לשמור את השבת ולנהוג על פי מצוות התנ"ך, מדוע ישוע לא שמר את השבת לאחר שהוא בא, אלא רחץ את רגליו, כיסה את ראשו, בצע לחם ושתה יין? כל הדברים האלה נעדרים ממצוות התנ"ך, הלא כן? אם ישוע כיבד את התנ"ך, מדוע הוא הפר את הדוקטרינה הזו? עליכם לדעת מה בא קודם, אלוהים או כתבי הקודש! בהיותו אדון השבת, האם הוא לא יכול להיות גם אדונם של כתבי הקודש?

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

8. כתבי הקודש נקראים גם הברית הישנה, היא התנ"ך, והברית החדשה. האם אתם יודעים למה מתייחסת המילה "ברית"? ה"ברית" ב"ברית הישנה" נובעת מהברית שיהוה כרת עִם עַם ישראל כשהוא הרג את המצרים והושיע את בני ישראל מידי פרעה. כמובן, הראיה לברית הייתה דם השה על המזוזות ועל המשקוף, שבאמצעותו אלוהים כרת ברית עם האדם, ברית שבה נאמר שכל מי שדם השה היה על המזוזות ועל המשקוף של ביתו שייך לבני ישראל, שייך לעם הנבחר של אלוהים, ויהוה יותיר אותו בחיים (משום שיהוה עמד להרוג כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה). לברית יש שני רבדים של משמעות. יהוה לא יגאל אף אדם או בהמה בארץ מצרים. הוא יהרוג את כל הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבקר והצאן. לכן, ברבים מספרי הנבואה מופיעים חזונות שלפיהם יהוה ייסר את המצרים כתוצאה מהברית שלו. זהו רובד המשמעות הראשון. יהוה הרג את הבנים הבכורים של ואת כל בכורות הבהמה בארץ מצרים, והוא הותיר בחיים את כל בני ישראל, ופירוש הדבר הוא שיהוה הוקיר את כל עם ישראל והותיר את כל בני העם בחיים. הוא רצה לעשות בהם עבודה בטווח הארוך, וכרת את הברית איתם באמצעות דם השה. מאותו רגע והלאה, יהוה לא הרג את בני ישראל, והוא אמר שהם יהיו נבחריו לעולם. בקרב שנים עשר שבטי ישראל, הוא פתח בעבודתו לעידן החוק כולו, פרש את כל חוקיו בפני בני ישראל, ובחר מביניהם נביאים ושופטים, והם היו במרכז עבודתו. הוא כרת איתם ברית: כל עוד העידן לא ישתנה, הוא יבצע את עבודתו רק בקרב הנבחרים. הברית של יהוה הייתה נצחית, מפני שהיא נכרתה בדם ומפני שהיא נכרתה עם העם הנבחר. עובדה חשובה יותר היא שהוא בחר את ההיקף והמטרה המתאימים לפתיחת עבודתו לעידן כולו, ולכן בני האדם חשבו את הברית לחשובה במיוחד. זה רובד המשמעות השני של הברית. למעט ספר בראשית, שהתרחש לפני כריתת הברית, כל ספרי התנ"ך מתעדים את העבודה בקרב בני ישראל לאחר כריתת הברית. מובן שיש מדי פעם סיפורים על הגויים, אך ככלל, התנ"ך מתעדת את עבודתו של אלוהים בעם ישראל. משום בריתו של יהוה עם בני ישראל, הספרים שנכתבו בעידן החוק מכונים גם "הברית הישנה". הם נקראים כך על שם בריתו של יהוה עם בני ישראל.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

9. הברית החדשה קרויה כך על שם דמו של ישוע שנשפך על הצלב, ועל שם בריתו עם כל מאמיניו. זו הייתה בריתו של ישוע: בני האדם היו רק צריכים להאמין בו, ודמו שנשפך היה מוחל לחטאיהם, וכך הם היו זוכים לישועה וללידה מחודשת דרכו, והם היו מפסיקים להיות חוטאים. בני האדם היו צריכים רק להאמין בו כדי לקבל את חסדו ולא לסבול בגיהינום אחרי מותם. כל הספרים שנכתבו במהלך עידן החסד באו לאחר הברית הזו, והם כולם מתעדים את העבודה והאמירות שהיא הכילה. הם לא ממשיכים מעבר לישועה של האדון ישוע על הצלב ולא ממשיכים מעבר לברית. אלה הם ספרים שכתבו האחים שהאמינו באדון ושהיו להן חוויות. לפיכך, גם הספרים האלה קרויים על שם ברית: הם קרויים "הברית החדשה". שתי ה"בריתות האלה" כוללות רק את עידן החסד ואת עידן החוק, ואין להן כל קשר לעידן הסופי. לפיכך, כתבי הקודש לא יכולים לשמש במיוחד את בני האדם של היום, את בני האדם של אחרית הימים. לכל היותר, הם משתמשים כסימוכין ארעיים, אך למעשה, כמעט ואין להם ערך.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

10. לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ופרשנויות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם פרשנויות נכונות, אך אי-אפשר לומר שהם כולם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע של ניסיון אישי או נאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו ויחזקאל נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש – בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה. הם היו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה. ומדוע יהוה עבד בהם? משום שעם ישראל היה העם הנבחר של אלוהים: עבודת הנביאים הייתה חייבת להתבצע בקרבם, והם היו כשירים לקבל התגלויות כאלה. למעשה, הם עצמם לא הבינו את דבריו של אלוהים כשהוא התגלה אליהם. רוח הקודש אמרה את הדברים האלה דרך פיהם כדי שבני האדם בעתיד יוכלו לתפוס את הדברים האלה ולראות שהם באמת היו מעשה ידה של רוח האל, של רוח הקודש, ושהם לא נבעו מהאדם, וכדי להוכיח את קיומה של עבודתה של רוח הקודש.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

11. כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. הם גם מאמינים שכל מה שנכתב בכתבי הקודש הוא דברים שאלוהים אמר, ושאלוהים אמר את כל מה שנכתב בהם. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שעל אף שבני אדם כתבו את כל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה, הם כולם נכתבו בהשראה אלוהית, והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זה פירוש שגוי של בני האדם, והוא לא לגמרי עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה נובעות מחוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס נבעו מעבודתו של בן אדם ומנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש – פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש, הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה וכנסיות אחרות. ולפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן לא השראות מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. הן בסך הכל דברי תוכחה, נחמה ועידוד שהוא כתב לכנסיות במהלך עבודתו. אם כן, גם הן מהוות תיעוד של חלק ניכר מעבודתו של פאולוס באותה עת. הן נכתבו לכל האחים והאחיות שמאמינים באלוהים, מטרתן הייתה לגרום לכל האחים והאחיות בכל הכנסיות באותה עת לשמוע לעצתו ולציית לכל דרכיו של האדון ישוע. פאולוס לא אמר בשום פנים ואופן שכל אנשי הכנסיות בהווה ובעתיד צריכים לאכול ולשתות את דבריו, והוא גם לא אמר שכל דבריו באו מאלוהים. לפי נסיבות הכנסייה באותה עת, הוא בסך הכל שוחח עם האחים והאחיות, הוכיח אותם ועורר בהם אמונה. הוא בסך הכל הטיף או הזכיר לבני אדם והוכיח אותם. דבריו התבססו על העול האישי שלו, והוא תמך את בני האדם באמצעות הדברים האלה. הוא ביצע את עבודתו של שליח של הכנסיות באותה עת. הוא היה פועל שהאדון ישוע השתמש בו. לכן הוא קיבל את האחריות על כל הכנסיות, הוטל עליו לבצע את עבודת הכנסיות, והיה עליו להבין את הנסיבות של האחים והאחיות. משום כך, הוא כתב איגרות לכל האחים והאחיות שמאמינים באלוהים. כל מה שהוא אמר לבני האדם שהיה חינוכי וחיובי היה נכון, אך דבריו לא ייצגו את אמירותיה של רוח הקודש, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. זוהי הבנה מבישה וזהו חילול קודש עצום להתייחס לתיעוד חוויותיו של אדם ולאיגרות שכתב אדם כאל דברים שאמרה רוח הקודש לכנסיות! הדבר נכון במיוחד בנוגע לאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות, מכיוון שהאיגרות שלו נכתבו לאחים ולאחיות על פי הנסיבות והמצב של כל כנסייה באותה עת, ונכתבו כדי להוכיח את האחים והאחיות שמאמינים באלוהים, כדי שהם יוכלו לקבל את חסדו של האדון ישוע. האיגרות שלו נועדו להלהיב את האחים והאחריות של אותה עת. אפשר לומר שזה היה העול האישי שלו, ושזה היה גם העול שרוח הקודש נתנה לו. אחרי הכל, הוא היה שליח שהנהיג את הכנסיות של אותה עת, שכתב איגרות לכנסיות והוכיח אותן – זו הייתה האחריות שלו. זהותו הייתה בסך הכל זהותו של שליח עובד, והוא בסך הכל היה שליח שאלוהים שלח. הוא לא היה נביא או חוזה. לכן עבורו, עבודתו שלו וחייהם של האחים והאחיות היו בעלי חשיבות עליונה. לפיכך, הוא לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. דבריו לא היו דבריה של רוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה שדבריו לא היו דברי האל. זאת מכיוון שפאולוס היה אך ורק ברוא אל, ובהחלט לא היה ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם. זהותו לא הייתה זהה לזו של ישוע. דבריו של ישוע היו דבריה של רוח הקודש. הם היו דברי האל, משום שזהותו הייתה זהותו של המשיח, בנו של אלוהים. איך ייתכן שפאולוס יהיה שווה לו? אם בני האדם תופסים את האיגרות או דברים כגון דבריו של פאולוס כאמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, כל מה שניתן לומר הוא שיכולת הבחנתם לקויה. במילים בוטות יותר, אין זה אלא חילול קודש, הלא כן? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו והדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או ספר שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? אם כן, מה אתם אומרים? האם ייתכן שהאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות לא נגועות בדעות שלו עצמו? איך ייתכן שהן לא יהיו נגועות בדעות אנושיות? הוא כתב איגרות לכנסיות על פי חוויותיו האישיות והיקף חייו האישיים. לדוגמה, פאולוס כתב איגרת לכנסיות הגלטיות שהכילה דעה מסוימת, ופטרוס כתב איגרת אחרת שהכילה השקפה אחרת. איזו מהן באה מרוח הקודש? איש לא יכול לדעת בוודאות. לפיכך, ניתן רק לומר ששניהם נשאו עול עבור הכנסיות, אך שמכתביהם מייצגים את שיעור קומתם, את האמצעים והתמיכה שהם סיפקו לאחים ולאחיות, ואת העול שלהם עבור הכנסיות, ושהם מייצגים רק עבודה אנושית. דבריהם לא נבעו לגמרי מרוח הקודש. אם אתם אומרים שהאיגרות של פאולוס הן דבריה של רווח הקודש, אתם מגוחכים ואתם מחללים את קדושתו של אלוהים! האיגרות של פאולוס והאיגרות האחרות בברית החדשה שוות ערך לספרי זיכרונות של אישים רוחניים מן העבר הקרוב. הן במעמד שווה לספרים של ווצ'מן ני או לחוויות של לורנס, וכן הלאה. ההבדל הוא רק שהספרים של אישים רוחניים מהעבר הקרוב לא כלולים בברית החדשה. עם זאת, מהותם של בני האדם האלה היא זהה: הם בני אדם שרוח הקודש השתמשה בהם במהלך תקופה מסוימת, והם לא יכלו לייצג את אלוהים באופן ישיר.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

12. הבשורה על פי מתי בברית החדשה מתעדת את רשימת היוחסין של ישוע. בהתחלה, נכתב שישוע היה צאצא של אברהם, בנו של דוד ובנו של יוסף. בהמשך נכתב שרוח הקודש היא שעיברה את אמו ושהוא נולד לבתולה – פירוש הדבר הוא שהוא לא בנו של יוסף או צאצא של אברהם, ושהוא לא היה בנו של דוד. עם זאת, רשימת היוחסין מתעקשת לקשר את ישוע ליוסף. לאחר מכן, רשימת היוחסין ממשיכה לתעד את תהליך הולדתו של ישוע. נכתב שרוח הקודש עיברה את אמו, ושהוא נולד לבתולה, ושהוא לא בנו של יוסף. אולם ברשימת היוחסין נאמר בבירור שישוע היה בנו של יוסף, ומשום שרשימת היוחסין נכתבה עבור ישוע, היא מתעדת ארבעים ושניים דורות. כשהתיאור מגיע לדור של יוסף, נכתב בחופזה שיוסף היה בעלה של מרים. זאת כדי להוכיח שישוע הוא צאצא של אברהם. האם זו לא סתירה? רשימת היוחסין מתעדת בבירור את שלשלת היוחסין של יוסף. אין ספק שזה אילן היוחסין של יוסף, אך מתי מתעקש שזו רשימת היוחסין של ישוע האם זו לא הכחשה של העובדה שרוח הקודש היא שעיברה את אמו של ישוע? לפיכך, האם רשימת היוחסין של מתי היא לא רעיון אנושי? זה מגוחך! כך אתם יודעים שהספר הזה לא בא כולו מרוח הקודש. ייתכן שיש בני אדם שחושבים שלאלוהים חייבת להיות רשימת יוחסין על פני האדמה. כתוצאה מכך, הם קובעים שישוע הוא הדור הארבעים ושניים לאחר אברהם. זה באמת מגוחך! לאחר שאלוהים ירד ארצה, איך ייתכן שתהיה לו רשימת יוחסין? אם אתם אומרים שיש לאלוהים רשימת יוחסין, אתם מונים אותו על ברואי האל, הלא כן? אלוהים אינו שייך לפני האדמה. הוא אדון הבריאה, ועל אף שהוא מופיע כבשר ודם, מהותו לא זהה למהותו של האדם. איך ייתכן שתמנו את אלוהים בשורה אחת עם ברואי האל? אברהם לא יכול לייצג את אלוהים. הוא היה נושא עבודתו של יהוה באותה עת, הוא בסך הכל היה עבד נאמן שיהוה אישר, והיה שייך לעם ישראל. איך ייתכן שהוא יהיה מאבותיו של ישוע?

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

13. ספרי הבשורה בברית החדשה נכתבו עשרים עד שלושים שנים לאחר שישוע נצלב. לפני כן, עם ישראל קרא רק את התנ"ך. כלומר בעידן החסד, בני האדם קראו את התנ"ך. הברית החדשה יצאה לאור רק במהלך עדן החסד. הברית החדשה לא הייתה קיימת כשישוע עבד. בני האדם תיעדו את עבודתו לאחר שהוא קם לתחייה ועלה השמיימה. רק אז יצאו לאור ארבעת ספרי הבשורה, וכן האיגרות של פאולוס ופטרוס וכן ספר ההתגלות. רק יותר משלוש מאות שנים לאחר שישוע עלה השמיימה, כשדורות מאוחרים יותר סידרו את כתביהם, הייתה הברית החדשה. רק לאחר שהעבודה הזו הושלמה הייתה הברית החדשה. היא לא הייתה קיימת קודם לכן. אלוהים עשה את כל העבודה הזו, השליח פאולוס עשה את כל העבודה הזו, ולאחר מכן, האיגרות של פאולוס ופטרוס אוחדו, והחזון המשמעותי ביותר שיוחנן תיעד על האי פטמוס הוכנס אחרון, משום שהוא ניבא את העבודה של אחרית הימים. כל אלה היו סידורים של דורות מאוחרים, והם שונים מהאמירות של היום. מה שמתועד כיום הוא על פי שלבי עבודתו של אלוהים. מה שבני האדם מתעסקים בו כיום הוא העבודה שאלוהים עושה באופן אישי והדברים שהוא מבטא באופן אישי. אתם לא צריכים להתערב. הדברים שבאים הישר מרוח האל סודרו שלב-אחר-שלב, והם שונים מהסידורים של כתבי האדם. אפשר לומר שמה שהם תיעדו היה בהתאם לרמת החינוך שלהם והאיכות שלהם. מה שהם תיעדו היה החוויות של בני אדם, לכל אחד מהם היו אמצעים שונים לתיעוד ולידע, וכל תיעוד הוא שונה. לפיכך, אם אתם עובדים את התנ"ך כאילו הוא אלוהים אתם בורים וטיפשים עד מאוד! מדוע אתם לא מחפשים את עבודתו של אלוהים של היום? רק עבודתו של אלוהים יכולה להושיע את האדם. כתבי הקודש לא יכולים להושיע את האדם. הם לא השתנו כלל מזה אלפי שנים, ואם תעבדו את כתבי הקודש, לעולם לא תזכו בעבודתה של רוח הקודש.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

14. בני אדם רבים סבורים שהיכולת להבין ולפרש את כתבי הקודש כמוה כמציאת הדרך האמיתית, אך למעשה, האם הדברים כל כך פשוטים? איש לא יודע את טיבם האמיתי של כתבי הקודש: שהם אינם אלא תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים ועדות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים. הם לא מספקים הסבר על המטרות שמנחות את עבודתו של אלוהים. כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שהם מתעדים את שני השלבים בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק ועידן החסד. התנ"ך מעלה על הכתב את תולדות עם ישראל ואת תולדות עבודתו של יהוה מהבריאה ועד סוף עידן החוק. הברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע על פני האדמה בארבעת ספרי הבשורה, וכן את העבודה של פאולוס. האין זה תיעוד היסטורי? העלאת אירועי העבר כיום הופכת אותם להיסטוריה, וגם אם הם אמיתיים וממשיים מאוד, הם בכל זאת היסטוריה. והיסטוריה לא יכולה להתייחס להווה. זאת מכיוון שאלוהים לא חושב על היסטוריה! לכן, אם אתם מבינים רק את כתבי הקודש ולא מבינים דבר על העבודה שאלוהים מתכוון לעשות כיום, ואם אתם מאמינים באלוהים אך לא מחפשים את העבודה של רוח הקודש, הרי שאתם לא מבינים מה פירוש הדבר לחפש את אלוהים. אם אתם קוראים את כתבי הקודש כדי ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל וכדי לחקור את ההיסטוריה של בריאת כל השמיים והארץ בידי אלוהים, אתם לא מאמינים באלוהים. אולם כיום, מכיוון שאתם מאמינים באלוהים ועוסקים בחיפוש חיים, מכיוון שאתם עוסקים בניסיון להכיר את אלוהים ואתם לא עוסקים במכתבים מתים ובדוקטרינות מתות או בניסיון להבין את ההיסטוריה, עליכם לחפש את רצון האל של היום, ועליכם לחפש את כיוון עבודתה של רוח הקודש. אילו הייתם ארכיאולוגים, הייתם יכולים לקרוא את כתבי הקודש, אך אתם לא ארכיאולוגים – אתם מאמינים באלוהים, ומוטב שתחפשו את רצון האל של היום.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

15. כתבי הקודש הם תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים, והם מתעדים רבים מהחזונות של נביאים קדומים, וכן כמה אמירות של יהוה בעבדתו באותה עת. לפיכך, בני האדם רואים בספר הזה ספר "קדוש" (משום שאלוהים הוא קדוש וגדול). מובן שכל זה נובע מהיראה שלהם ליהוה ומההערצה שלהם את אלוהים. בני האדם מתייחסים כך לספר הזה רק משום שברואי האל מעריצים כל כך את הבורא שלהם, ויש אפילו כאלה שקוראים לספר הזה "ספר שמימי". למעשה, זהו רק תיעוד אנושי. יהוה לא קרא לספר כך, ויהוה לא כיוון באופן אישי את כתיבתו. במילים אחרות, מחברי הספר הם לא אלוהים כי אם בני אדם. "כתבי הקודש" היא רק כותרת כבוד שהאדם נתן לספר. יהוה וישוע לא החליטו על הכותרת הזו לאחר שהם דנו על כך – היא אינה אלא רעיון אנושי. זאת משום שהספר הזה לא נכתב על-ידי יהוה וקל וחומר שהוא לא נכתב על-ידי ישוע. במקום זאת, כתבי הקודש מורכבים מכתביהם של נביאים, שליחים וחוזים קדומים שאותם אספו דורות מאוחרים יותר וערכו כספר של כתבים עתיקים שבני האדם מתייחסים אליהם כקדושים במיוחד. כך נוצר ספר שכולל, לדעתם של בני האדם, תעלומות עמוקות ובלתי נתפסות שמחכות להיפתר על ידי דורות העתיד. לכן, בני האדם אפילו יותר ממהרים להאמין שהספר הזה הוא "ספר שמימי". עם התוספת של ארבעת ספרי הבשורה וספר ההתגלות, גישתם של בני האדם כלפי כתבי הקודש הפכה לשונה במיוחד מגישתם כלפי כל ספר אחר, ולכן איש לא מעז לנתח את "הספר השמימי" הזה – משום שהוא "מקודש" מדי.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

16. כיום, אני מנתח כך את כתבי הקודש וזה לא אומר שאני שונא אותם, או שאני מתכחש לערכם כספר עיון. אני מסביר לכם את הערך הטבעי של כתבי הקודש ואת מקורותיהם כדי לגרום לכם להפסיק להיות בורים. זאת משום שלבני האדם יש השקפות רבות בנוגע לכתבי הקודש, ורובן שגויות. לא זו בלבד שקריאה כזו של כתבי הקודש מונעת מכם לזכות במה שאתם צריכים, אלא שמעבר לכך, היא פוגמת בעבודה שאני מתכוון לעשות. היא מהווה מטרד עצום לעבודת העתיד, ויש לה רק מגרעות, ללא יתרונות. לפיכך, מה שאני מלמד אתכם הוא פשוט המהות והסודות של כתבי הקודש. אני לא דורש מכם להפסיק לקרוא את כתבי הקודש, או שתכריזו לכל עבר שהם חסרי כל ערך. מה שאני דורש הוא שתרכשו את הידע וההשקפה הנכונה לגבי כתבי הקודש. אל תהיו יותר מדי חד-צדדיים! על אף שכתבי הקודש הם ספר היסטוריה שכתבו בני אדם, הם גם מתעדים רבים מהעקרונות של הקדושים והנביאים הקדומים ששירתו את אלוהים, וכן את החוויות של השליחים האחרונים בשירות האל. אלה הם דברים שבני האדם האלה באמת ראו וידעו, והם יכולים לשמש כחומר עיון לבני האדם של העידן הנוכחי בעיסוקם בחיפוש הדרך האמיתית. לפיכך, בני האדם יכולים להשיג מקריאה בכתבי הקודש אורחות חיים רבות שלא ניתן למצוא בספרים אחרים. אלה אורחות החיים של עבודתה של רוח הקודש שאותה חוו הנביאים והשליחים בעידני העבר. רבים מהדברים הלאה יקרי-ערך והם יכולים לספק את מה שבני האדם זקוקים לו. לפיכך, כל בני האדם אוהבים לקרוא את כתבי הקודש. מכיוון שיש כל כך הרבה דברים נסתרים בכתבי הקודש, השקפותיהם של בני האדם בנוגע אליהם שונות מהשקפותיהם בנוגע לכתביהם של אישים רוחניים דגולים. כתבי הקודש הם תיעוד ואוסף של החוויות והידע של בני אדם ששירתו את יהוה ואת ישוע בעידן הישן ובעידן החדש, ולכן דורות מאוחרים יותר יכלו לזכות מהם בנאורות רבה, בהארה רבה ונתיבים רבים לנוהג. הסיבה לכך שכתבי הקודש נעלים על כתביהם של כל אחד מהאישים הרוחניים הדגולים היא שכל הכתבים שאובים מכתבי הקודש, שכל החוויות של האישים האלה נובעות מכתבי הקודש ושכל הכתבים האלה מסבירים את כתבי הקודש. על כן, על אף שבני האדם יכולים לזכות בדברים מספריהם של כל האישים הרוחניים הדגולים, הם בכל זאת עובדים את כתבי הקודש, משום שנראה להם שהם כה נעלים ועמוקים! על אף שכתבי הקודש מכנסים כמה מהספרים של דברי החיים, כגון האיגרות של פאולוס והאיגרות של פטרוס, ועל אף שהספרים האלה יכולים לקיים את בני האדם ולסייע להם, הספרים האלה בכל זאת לא מעודכנים. הם בכל זאת שייכים לעידן הישן, ובלי קשר לאיכותם, הם בכל זאת מתאימים רק לתקופה אחת, והם לא נצחיים. זאת משום שעבודתו של אלוהים תמיד מתפתחת, והיא לא יכולה סתם להיעצר בתקופתם של פאולוס ופטרוס, או תמיד להישאר בעידן החסד, שבו ישוע נצלב. על כן, הספרים האלה ראויים רק לעידן החסד ולא לעידן המלכות של אחרית הימים. הם יכולים לקיים רק את המאמינים של עידן החסד ולא את הקדושים של עידן המלכות, ובלי קשר לאיכותם הגבוהה, הם בכל זאת מיושנים. כך הדבר גם לגבי עבודת הבריאה של יהוה או עבודתו בעם ישראל: בלי קשר לשאלה כמה העבודה הזו הייתה אדירה, היא בכל זאת הייתה מיושנת, ובכל זאת בא יום שבו היא חלפה. כך הדבר גם במקרה של עבודתו של אלוהים: היא אדירה, אך בכל זאת יבוא יום שבו היא תסתיים. היא לא יכולה תמיד להישאר בשלב של עבודת הבריאה או בשלב של הצליבה. בלי קשר לשאלה כמה משכנעת עבודת הצליבה, ולשאלה כמה אפקטיבית היא הייתה בהבסת השטן, אחרי הכל, עבודה היא עבודה, והעידנים הם עידנים. עבודה לא יכולה תמיד להישאר על אותה תשתית, והתקופות לא יכולות לעולם לא להשתנות, משום שהייתה הבריאה וחייבת להיות אחרית הימים. זה בלתי נמנע! לפיכך, כיום, דברי החיים של הברית החדשה – איגרות השליחים וארבעת ספרי הבשורה – הפכו לספרים היסטוריים. הם כולם הפכו לספרי עיון ישנים, ואיך ייתכן שספרי העיון הישנים האלה יובילו את בני האדם לעידן החדש? בלי קשר למידה שבה ספרי העיון האלה מסוגלים לספק חיים לבני האדם, ובלי קשר למידה שבה הם מסוגלים להוביל בני אדם אל הצלב, הם כבר מיושנים, הלא כן? הם חסרי ערך, הלא כן? לפיכך, אני אומר שאסור לכם להאמין בעיוורון בספרי העיון האלה. הם ישנים מדי, והם לא יכולים להוביל אתכם אל העבודה החדשה. הם יכולים רק להיות לכם למעמסה. לא זו בלבד שהם לא יכולים להוביל אתכם אל העבודה החדשה ולהיווכחות החדשה, אלא שהם מובילים אתכם אל הכנסיות הדתיות הישנות. אם אתם הולכים לשם, אמונתכם באלוהים צועדת אחורנית, הלא כן?

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

17. להבין את כתבי הקודש, להבין היסטוריה, אבל לא להבין מה רוח הקודש עושה כיום – זו טעות! הצלחתם ללמוד את ההיסטוריה היטב, כל הכבוד. אולם אתם לא מבינים כלל את העבודה שרוח הקודש עושה כיום. האין זו שטות? בני אדם אחרים שואלים אתכם: "מה אלוהים עושה כיום? במה עליכם להיווכח כיום? איך מתקדם עיסוקכם בחיפוש חיים? האם אתם מבינים את רצון האל?" לא תהיה לכם אף תשובה למה שהם שואלים – אז מה אתם יודעים? אתם תאמרו: "אנחנו רק מודעים לכך שעלינו להפנות את גבנו לבשר והדם ולהכיר את עצמנו." ואם הם ישאלו אתכם אז "למה עוד אתם מודעים?" תאמרו שאתם יודעים גם שעליכם להישמע לכל הסדריו של אלוהים ולהבין מעט מההיסטוריה של כתבי הקודש, וזה הכל. האם זה כל מה שזכיתם בו מהאמונה באלוהים במשך כל השנים האלה? אם זה כל מה שאתם מבינים, חסר לכם הרבה מאוד.

מתוך 'לגבי כתבי הקודש (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

לעיון נוסף

החוקר את הברק ממזרח
האל הכול יכול - נסיך השלום