פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"מדוע גם אתם מפרים את דיבר האל למען המסורת שלכם? הרי אלוהים ציווה 'כבד את אביך ואת אמך' ו'מקלל אביו ואמו מות יומת'. אך אתם טוענים שכל מי שאומר לאביו או לאמו, 'כל דבר שלי שאתם יכולים ליהנות ממנו הרי הוא מתנה', אינו צריך לכבד את אביו ואת אמו, והוא חופשי. לפיכך, ביטלתם את דיבר האל למען המסורת שלכם. צבועים שכמוכם! ישעיהו ניבא עליכם היטב באומרו, 'העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה'" (מתי ט"ו 3-9).
"אבל אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם סוגרים את מלכות השמיים בפני בני האדם, מפני שאתם עצמכם לא תבואו בה, ואינכם מתירים לאלה הבאים להיכנס אליה. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם טורפים את בתי האלמנות, ומעמידים פנים שאתם מתפללים תפילה ארוכה. לכן גזר דינכם יהיה חמור יותר.
דינכם יהיה חמור יותר. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, כי אתם מקיפים ים ויבשה לגייר אדם אחד, ולאחר שהוא יתגייר, תעשו אותו בן-גיהינום כפליים יותר מכם.
אוי לכם, מנהיגים עורים, האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה, והנשבע בזהב ההיכל חיב. כסילים ועורים, כי מה הוא הגדול, אם הזהב, או ההיכל המקדש את הזהב. ואמרתם, הנשבע במזבח אין מאומה, והנשבע בקרבן אשר עליו חיב. כסילים ועורים, כי מה הוא הגדול, אם הקרבן, או המזבח המקדש את הקרבן. לכן הנשבע במזבח, נשבע בו ובכל אשר עליו. והנשבע בהיכל, נשבע בו ובשוכן בו. והנשבע בשמים, נשבע בכסא אלהים ובישב עליו.
אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, משום שאתם משלמים מעשר של מנתה, שֶׁבֶת וכמון, ומזניחים את העניינים החמורים ביותר בתורה – את המשפט, את החסד ואת האמונה. היה עליכם לעשות את הדברים האלה ולא להזניח את הדברים האחרים. מורי דרך עיוורים שכמותכם, שעוצרים יתוש במסננת ובולעים גמל.
אוי לכם, הסופרים והפרושים החנפים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מחוץ, ותוכן מלא גזל וגרגרנות. פרוש עור, טהר בראשונה את תוך הכוס, למען תטהר גם מחוץ.
אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, משום שאתם דומים לקברים מסוידים, שאומנם יפים כלפי חוץ, אך מלאים בפנים בעצמות מתים וכל טומאה. אפילו שכלפי חוץ, אתם נראים צדיקים לעיניהם של בני האדם, בתוככם אתם מלאים בצביעות ועוול.
אוי לכם, הסופרים והפרושים החנפים, כי בונים אתם קברי הנביאים, ותיפו את ציוני קברות הצדיקים. ואמרתם, אם היינו בימי אבותינו, לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים. והנה אתם מעידים בעצמכם, שבנים אתם לרוצחי הנביאים. ובכן, מלאו אתם סאת אבותיכם. נחשים ילדי צפעונים, איך תמלטו מדין גיהנם. לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים, ומהם תהרגו ותצלבו, ומהם תכו בשוטים בכנסיותיכם, ותרדפום מעיר לעיר. למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ, מדם הבל הצדיק, עד דם זכריה בן-ברכיה, אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח. אמן אמר אני לכם, בא יבא כל אלה על הדור הזה" (מתי כ"ג 13-36).
"וראשי הכהנים והזקנים הסיתו את המון העם, לשאל להם את בר-אבא, ולאבד את ישוע. ויען ההגמון ויאמר אליהם, את מי משניהם תרצו שאתיר לכם, ויאמרו, את בר-אבא. ויאמר אליהם פילטוס, ומה אעשה לישוע, הנקרא בשם משיח, ויענו כלם, יצלב. ויאמר ההגמון, ומה עשה רעה, ויצעקו עוד ויאמרו, יצלב. ויהי כראות פילטוס, כי לא יועיל מאומה, וכי רבתה עוד המהומה, ויקח מים, וירחץ את ידיו לעיני העם, ויאמר, נקי אנכי מדם הצדיק הזה, אתם ראו. ויענו כל העם, ויאמרו, דמו עלינו ועל בנינו. אז התיר להם את בר-אבא, ואת ישוע הכה בשוטים, וימסר אותו להצלב" (מתי כ"ז 20-26).
דברי אלוהים רלוונטיים:
10. שפיטת הפרושים את ישוע
(מרקוס ג' 21-22) וכאשר קרוביו שמעו זאת, הם יצאו לתפוס אותו, כי הם אמרו, "הוא יצא מדעתו." והסופרים שירדו מירושלים אמרו, "יש בו בעל זבוב, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים."
11. תוכחת ישוע לפרושים
(מתי י"ב 31-32) לכן אני אומר לכם, כל חטא וחילול קודש ייסלח לאדם, אבל חילול רוח הקודש לא ייסלח. כל מי שידבר דברים כנגד בר האנוש, ייסלח לו, וכל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
(מתי כ"ג 13-15) אבל אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם סוגרים את מלכות השמיים בפני בני האדם, מפני שאתם עצמכם לא תבואו בה, ואינכם מתירים לאלה הבאים להיכנס אליה. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם טורפים את בתי האלמנות, ומעמידים פנים שאתם מתפללים תפילה ארוכה. לכן גזר דינכם יהיה חמור יותר. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, כי אתם מקיפים ים ויבשה לגייר אדם אחד, ולאחר שהוא יתגייר, תעשו אותו בן-גיהינום כפליים יותר מכם.
ישנם שני קטעים נפרדים לעיל – בואו נביט קודם בראשון: שפיטת הפרושים את ישוע.
בכתבי הקודש, הערכת הפרושים את ישוע עצמו ואת הדברים שעשה הייתה: "הם אמרו, 'הוא יצא מדעתו'... 'יש בו בעל זבוב, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים'" (מתי ג' 21-22). שפיטתם של הסופרים והפרושים את האדון ישוע לא הייתה חזרה מכנית על דברים או דמיון חסר בסיס – זו הייתה מסקנתם לגבי האדון ישוע ממה שהם ראו ושמעו על מעשיו. על אף שהסקתם נעשתה לכאורה בשם הצדק ונראתה לאנשים כמבוססת היטב, היוהרה שבה הם שפטו את האדון ישוע הייתה קשה להכלה אפילו על ידם. האנרגיה המטורפת של שנאתם כלפי האדון ישוע חשפה את שאיפותיהם הפרועות ואת פניהם השטניים, כמו גם את טבעם המרושע של התנגדות לאלוהים. הדברים הללו שהם אמרו בשפיטתם את האדון ישוע הונעו משאיפותיהם הפרועות, מקנאה ומהטבע המכוער והמרושע של עוינותם כלפי אלוהים והאמת. הם לא חקרו את מקור פעולותיו של האדון ישוע ולא את מהות דבריו או מעשיו. במקום זאת, באופן עיוור, חסר סבלנות ומטורף ובזדון מכוון, הם תקפו את מעשיו והטילו בהם דופי. הם עשו זאת עד כדי הטלת דופי ללא אבחנה ברוחו, כלומר ברוח הקודש, רוחו של אלוהים. זו הייתה כוונתם כשהם אמרו, "הוא יצא מדעתו", ו"בעל זבוב ונשיא השדים". כלומר הם אמרו שרוח האל היא בעל זבוב ונשיא השדים. הם הגדירו את העבודה שעשה הבשר שעטתה רוח האל כטירוף. לא רק שהם אמרו דברי כפירה נגד רוח האל וכינו אותה בעל זבוב ונשיא השדים, אלא שגם גינו את עבודתו של אלוהים. הם גינו את האדון ישוע המשיח ואמרו דברי כפירה נגדו. מהות התנגדותם וכפירתם נגד אלוהים הייתה זהה לחלוטין למהות השטן ולהתנגדותו וכפירתו נגד אלוהים. לא רק שהם ייצגו בני אדם מושחתים, הם גם היו התגלמות השטן. הם היו ערוץ לשטן בקרב האנושות, והם היו שותפיו ושליחיו של השטן. מהות כפירתם והשמצתם את האדון ישוע המשיח הייתה מאבקם עם אלוהים על מעמד, התחרותם עם אלוהים ובחינתם הבלתי פוסקת את אלוהים. מהות התנגדותם לאלוהים וגישתם העוינת כלפיו, כמו גם דבריהם ומחשבותיהם, היו חילול קודש מובהק והם הכעיסו את רוח האל. לפיכך, אלוהים קבע שיפוט סביר של מה שהם אמרו ועשו, וקבע שמעשיהם היו חטא כפירה נגד רוח הקודש. החטא הזה היה בלתי נסלח בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שכתוב בפסוקים הבאים מכתבי הקודש: "חילול רוח הקודש לא ייסלח", "וכל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא."...
...הבחנתם במשהו בשני הפסוקים הללו? יש אנשים שאומרים שהם רואים את כעסו של אלוהים. יש אנשים האומרים שהם רואים את הצד של טבעו של אלוהים שלא סובל את עלבונות האנושות ושאם אנשים עושים דבר כפירה נגד אלוהים, הם לא יזכו למחילתו. חרף העובדה שאנשים רואים ותופסים את כעסו של אלוהים ואת חוסר סובלנותו לעלבונות האנושות בשני הפסוקים הללו, הם עדיין לא מבינים באמת את גישתו. שני הפסוקים האלה מכילים השתמעות של גישתו האמיתית של אלוהים כלפי בני האדם שמחללים את הקודש ומכעיסים אותו. הפסוק הזה בכתבי הקודש מכיל את המשמעות האמיתית של גישתו: "כל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא." כשאנשים אומרים דברי כפירה נגד אלוהים וכשהם מכעיסים אותו, הוא מוציא פסק דין, שהוא תוצאתו הסופית. הדבר מתואר בכתבי הקודש כך: "לכן אני אומר לכם, כל חטא וחילול קודש ייסלח לאדם, אבל חילול רוח הקודש לא ייסלח" (מתי י"ב 31), ו"אבל אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים!" (מתי י"ג 13).
מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'' ב'המש–ך של הדבר מופיע בבשר'
הפרושים היהודים ניצלו את תורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא שאפו לתאום לישוע באותה תקופה, אלא צייתו בשקדנות לתורה ככתבה וכלשונה עד כדי כך שהם תלו בסופו של דבר את ישוע החף מפשע על הצלב, לאחר שהאשימו אותו באי ציות לחוקי התנ"ך ובכך שהוא אינו המשיח. מה הייתה מהותם? האין זאת שהם לא שאפו להגיע לאמת? הם דקדקו בכל מילה ומילה שבכתבי הקודש, בשעה שלא שמו לב כלל לרצוני ולצעדים ולשיטות של עבודתי. הם לא היו בני אדם שחיפשו את האמת, אלא בני אדם שצייתו בנוקשות למילים שבכתבי הקודש; הם לא היו בני אדם שהאמינו באלוהים, אלא בני אדם שהאמינו בכתבי הקודש. ביסודם, הם היו כלבי השמירה של כתבי הקודש. במטרה להבטיח את האינטרסים של כתבי הקודש, לשמור על כבודם של כתבי הקודש ולהגן על המוניטין של כתבי הקודש, הם הרחיקו לכת עד כדי כך שתלו את ישוע הרחום על הצלב. הם עשו זאת אך ורק למען ההגנה על כתבי הקודש, ולמען השמירה על מעמדה של כל מילה ומילה שבכתבי הקודש בלבבותיהם של בני האדם. זאת הסיבה שהם העדיפו לזנוח את עתידם ואת קורבן החטאת כדי לדון את ישוע, שלא ציית לדוקטרינה של כתבי הקודש, למוות. האם הם לא היו משרתיה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?
מתוך 'עליכם לחפש דרך להגיע להרמוניה עם המשיח' ב'הדבר מופיע בבשר'
וזכרו מה קרה אחרי שהיהודים צלבו את ישוע לפני 2,000 שנה. היהודים הוגלו מארץ ישראל ונמלטו לארצות העולם. רבים מהם נהרגו, והעם היהודי כולו סבל מהרס חסר תקדים. הם צלבו את אלוהים – ביצעו פשע מחריד – והתגרו בטבעו של אלוהים. הם אולצו לשלם על מעשיהם; הם אולצו לשאת בתוצאות מעשיהם. הם גינו את אלוהים ודחו את אלוהים, ולכן לא נותר להם אלא גורל אחד: לשאת בעונשו של אלוהים. זו התוצאה המרה והאסון המר ששליטיהם המיטו על מדינתם ועל עמם.
מתוך 'אלוהים שולט בגורל האנושות כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
האם אתם רוצים לדעת מה היה יסוד התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חיפשו אחר אמת החיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרכי החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. כיצד אתם סבורים שיוכלו אנשים כה עקשניים ובורים לזכות בברכת האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שהם לא ידעו את מגמת עבודה של רוח הקודש, משום שהם לא ידעו את דרך האמת שהשמיע ישוע ויתר על כן, משום שהם לא הבינו את המשיח. מכיוון שהם מעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היו בחברתו של המשיח, הם טעו בכך שהיללו את שמו של משיח במחוות ריקות מתוכן ובו בזמן התנגדו למהותו של המשיח בכל יכולתם. הפרושים האלה היו במהותם קשי עורף ויהירים והם לא נשמעו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים הוא: לא משנה עד כמה עמוקה ההטפה שלך, לא משנה עד כמה עליונה הסמכות שלך, אינך המשיח אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפות האלה נלעגות ומגוחכות?
מתוך 'כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ' ב'הדבר מופיע בבשר'
מתוך בשורת מלכות השמיים
לעיון נוסף אמונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה