כנסיית האל הכול יכול | קול של אלוהים | עבודת האל ונוהגו של האדם

ღ.•*¨*•.¸¸ღ .•*¨*•.¸¸ ღ.•*¨*•.¸¸ღ.•*¨*•.¸¸ღ.•*¨*•.¸¸ღ.•*¨*•.¸¸❥

לא ניתן להפריד בין עבודת האל בקרב בני האדם לבין בני האדם, משום שהם מושא העבודה הזאת, והם ברואי האל היכולים להעיד על אלוהים. לא ניתן להפריד בין חיי האדם וכל פעילויותיו לבין אלוהים, ואלוהים הוא שמושל בהן. ניתן אף לומר שאף בן אדם לא יכול להתקיים באופן שאינו תלוי באלוהים. לא ניתן להכחיש זאת מפני שזו עובדה. כל מעשיו של אלוהים נעשים לטובת האנושות ומכוונים נגד תכסיסי השטן. כל מה שהאדם זקוק לו בא מאלוהים, ואלוהים הוא המקור לחיי האדם. לכן האדם פשוט לא מסוגל להיפרד מאלוהים. יתר על כן, לאלוהים מעולם לא הייתה כל כוונה להיפרד מהאדם. עבודתו של אלוהים היא למען כלל האנושות, ומחשבותיו תמיד אדיבות. לכן, עבור האדם, גם עבודתו של אלוהים וגם מחשבותיו (כלומר רצון האל) הן "חזיונות" שהאדם צריך להכיר. החזיונות האלה הם גם ניהולו של אלוהים וגם עבודה שהאדם לא מסוגל לבצע. בתוך כך, דרישות האל מהאדם בעבודתו קרויות "הנוהג" של האדם. חזיונות הם עבודתו של אלוהים עצמו או שהם רצונו של אלוהים עבור האנושות, או הכוונות והחשיבות של עבודתו. ניתן גם לומר שחזיונות הם חלק מהניהול, משום שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים והוא מכוון אל האדם. כלומר, זוהי העבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם. העבודה הזו היא הראיה והנתיב להכרת האדם את אלוהים, וחשיבותה עבור האדם היא עילאית. אם במקום להתמקד בהכרת עבודתו של אלוהים, בני אדם יקדישו את תשומת לבם אך ורק לדוקטרינות האמונה באלוהים, או לפרטים חסרי חשיבות לגמרי, הם פשוט לא יכירו את אלוהים, ויתרה מזאת, הם לא יהיו כלבבו של אלוהים. עבודתו של אלוהים מועילה מאוד להכרת האדם את אלוהים, והיא קרויה חזיונות. חזיונות אלה הם עבודתו של אלוהים, רצונו של אלוהים, והכוונות והחשיבות של עבודתו של אלוהים; הם כולם מועילים לאדם. המונח נוהג מתייחס לאופן שבו האדם צריך להתנהג, לאופן שבו צריכים להתנהג הברואים חסידי האל. זוהי גם חובתו של האדם. הדבר שהאדם אמור לעשות אינו דבר שהאדם הבין מלכתחילה, אלא דרישות שאלוהים מציב לאדם במסגרת עבודתו. הדרישות האלה הופכות בהדרגה לעמוקות יותר ומרוממות עם התקדמות עבודת האל. למשל, במהלך עידן החוק, האדם נדרש לשמור מצוות ולנהוג על פי חוקי האל, ובמהלך עידן החסד, האדם נדרש לשאת את הצלב. עידן המלכות היא שונה: הדרישות מהאדם רמות משהיו בעידן החוק ובעידן החסד. ככל שהחזיונות הופכים למרוממים יותר, כך עולה רמת הדרישות מהאדם, והדרישות נעשות ברורות יותר ואמיתיות יותר. בדומה לכך, גם החזיונות הופכים לאמיתיים יותר ויותר. לא זאת בלבד שהחזיונות האמיתיים הרבים האלה מובילים להישמעות האדם לאלוהים, אלא שהם מובילים גם להכרתו את אלוהים.

בהשוואה לעידנים קודמים, עבודתו של אלוהים במהלך עידן המלכות היא מעשית יותר, מכוונת יותר למהותו של האדם ולשינויים בטבעו, ויותר מסוגלת להעיד על אלוהים בכבודו ועצמו בפני חסידיו. במילים אחרות, במסגרת עידן המלכות, במהלך עבודתו, אלוהים חושף מעצמו בפני האדם יותר מאי-פעם. פירוש הדבר הוא שהחזיונות שעל האדם להכיר נעלים יותר מחזיונותיו של כל עידן קודם. היות שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נכנסה לשטח בלתי ממופה, החזיונות שהאדם נחשף אליהם בעידן המלכות נעלים יותר מכל החזיונות שהתגלו לאורך כל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה, ולפיכך החזיונות שהאדם יכיר הפכו לנעלים ביותר בין כל החזיונות. הנוהג הנגזר מהם עבור האדם גם הוא נעלה יותר מהנוהג בכל עידן קודם, משום שנוהגו של האדם משתנה בהתאם לחזיונות, וכשהחזיונות מושלמים, הדבר נותן את האות לכך שגם הדרישות מהאדם יהיו מושלמות. מרגע שניהולו של אלוהים ייעצר, יחדל גם הנוהג של האדם, וללא עבודתו של אלוהים, לא תהיה לאדם ברירה אלא להיצמד לדוקטרינות של ימים עברו, משום שלא יהיה לו כל מוצא אחר. ללא חזיונות חדשים, לא יהיה לאדם שום נוהג חדש; ללא חזיונות מלאים, לא יהיה לאדם נוהג מושלם; ללא חזיונות נעלים יותר, לא יהיה לאדם נוהג נעלה יותר. הנוהג של האדם משתנה על פי עקבותיו של אלוהים, ובאופן דומה, הידע והניסיון של האדם משתנים אף הם בהתאם לעבודתו של אלוהים. בלי קשר למסוגלותו של האדם, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין אלוהים, ואילו אלוהים יפסיק לעבוד ולו לרגע, האדם ימות מיד מחרון אפו של אלוהים. אין לאדם דבר להתפאר בו, שכן עד כמה שידיעותיו של האדם נרחבות כיום, ועד כמה שניסיונו מעמיק, לא ניתן להפריד בינו לבין עבודתו של אלוהים. זאת משום שהנוהג של האדם והדברים שעליו לשאוף אליהם באמונתו באלוהים לא ניתנים להפרדה מן החזיונות. כל נקודה בעבודתו של אלוהים מהווה את החזיונות שהאדם אמור להכיר, חזיונות שבעקבותיהם באות דרישות מתאימות של אלוהים מהאדם. ללא החזיונות הללו כתשתית, האדם פשוט לא יהיה מסוגל לבצע את הנוהג או להיות חסיד אל באופן יציב. אם האדם לא יכיר את אלוהים ולא יבין את רצון האל, כל מעשיו יהיו לריק, ואלוהים לא יוכל לאשר אותם. גם אם אדם הוא עתיר כישרונות, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין עבודת האל והכוונת האל. גם אם פעולותיו של האדם רבות וטובות, הן עדיין לא יכולות לבוא במקום עבודתו של אלוהים. לכן, נוהגו של האדם לא יכול בשום אופן להיות נפרד מן החזיונות. למי שלא מקבל את החזיונות החדשים אין נוהג חדש. לנוהג של האנשים האלה אין כל קשר לאמת מכיוון שהם נצמדים לדוקטרינה ומצייתים לחוקים שעברו מהעולם. לאנשים כאלה אין חזיונות חדשים כלל, וכתוצאה מכך הם אינם מנהיגים דבר בעידן החדש. הם איבדו את החזיונות, ובכך גם איבדו את עבודתה של רוח הקודש ואיבדו את האמת. מי שחי ללא האמת הוא תולדה של חוסר היגיון, והוא התגלמותו של השטן. ישנם סוגים שונים של בני אדם, אך אף אחד מהם לא יכול להתקיים ללא החזיונות של עבודת האל ובהיעדר נוכחותה של רוח הקודש. מרגע שבן אדם מאבד את החזיונות, הוא תכף ומיד יורד שאולה וחי בחשיכה. בני אדם ללא חזיונות הם חסידיו הטיפשים של אלוהים; הם אלה שנעדרים את עבודתה של רוח הקודש, והם חיים בגיהינום. בני אדם כאלה לא עוסקים בחיפוש אמת, והם מציבים לראווה את שמו של אלוהים כשלט פרסומת. מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, שלא מכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, שאינו מכיר את שלושת שלבי העבודה המהווים את ניהולו של אלוהים – לא מכיר את החזיונות ולפיכך האמת אינה ברשותו. והרי מי שהאמת אינה ברשותו הוא רשע, הלא כן? רוח הקודש הופכת לנאור, מי שנכון לשאוף להכרת האל ומי שמשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים הוא זה שהחזיונות מהווים עבורו תשתית. אלוהים מאשר בני אדם כאלה משום שהם משתפים פעולה עם אלוהים, ושיתוף הפעולה הזה הוא מה שהאדם צריך להנהיג.

בחזיונות כלולות דרכים רבות לקיום הנוהג. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות, וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האספות המיוחדות או אספות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב הנוהג. הנוהג הזה הוא כל שיש להנהיג במסגרת עידן החסד, והוא בקושי מתקשר להכרת האל, היות שהחיזיון היחידי בעידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע, ולא היו חזיונות רמים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה, ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכיר. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של אלוהים, ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים שהוא יכול היה להנהיג, דברים המרוחקים מרחק רב מהקיים היום. בעבר, ללא קשר לאופן שבו התכנסו, בני האדם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, וקל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור בני האדם. האדם בסך הכל הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, אלוהים לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים פרט לצליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שאלוהים לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישות מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה – גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם יכול היה להנהיג. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שעד כה כבר נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה על הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה לבצע את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד לא יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים על החזיונות בלבד ללא כל דרישות מהאדם יהפכו את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם, או להפריך את תפיסותיו של האדם, והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, וקל וחומר שלא הייתה לו כל דרך להיווכח. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן להנהיג, וקיימים גם חזיונות שאינם מביאים בחשבון את הנוהג הזה. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בטבעו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מתייחסים לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו ולניהול של אלוהים. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של אלוהים, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין אלוהים לאדם. אילו היו מסולקים החזיונות, או אילו היה מדובר בהם ללא התייחסות לנוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של אלוהים, וקל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של אלוהים נעשית למען האדם. בכך, לא רק שהיה זה בגדר סילוק חובתו של האדם, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של אלוהים. אם האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, מבלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, ויתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שלא ניתן היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו האדם לא הכיר את אלוהים ולא ידע את רצון האל, אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, הוא לעולם לא היה הופך לברייה כשירה לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של אלוהים, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של אלוהים. אילו התקיימו רק נוהג והיווכחות מצד האדם, הרי שגם אילו נתיב ההיווכחות של האדם היה נעלה, המצב עדיין לא היה מתקבל על הדעת. היווכחותו האדם חייבת להשתנות בהדרגה עם העבודה והחזיונות – היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. עקרונותיו של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא מוגבלים במידה מסוימת. העקרונות האלה משתנים עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של אלוהים מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.

עבודת הניהול הופיעה מלכתחילה אך ורק בגלל האנושות, כלומר הקיום האנושי הוא שגרם לה. לא היה כל ניהול לפני האנושות, או בראשית, כאשר נבראו השמיים והארץ וכל צבאם. אם בכל עבודת האל לא היה קיים נוהג המועיל לאדם, כלומר, אילו אלוהים לא היה בא בדרישות מתאימות מהאנושות המושחתת (אילו לא היה נתיב הולם לנוהג האדם בעבודה שאלוהים מבצע), הרי שאי-אפשר היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו מכלול עבודתו של אלוהים הסתכם רק בהנחיית נוהגה של האנושות המושחתת, ואלוהים לא היה מבצע כל יוזמה משלו ולא מציג אף שמץ מכל-יכולתו או מחוכמתו, הרי שגם אם דרישותיו של אלוהים מהאדם היו גבוהות מאד, וגם אם אלוהים היה חי זמן ממושך בקרב בני האדם, האדם לא היה מכיר את טבעו של אלוהים כהוא זה. אילו היה זה המצב, הרי שלעבודה כזו כלל לא היה ראוי לקרוא ניהולו של אלוהים. במילים אחרות, עבודת הניהול של אלוהים היא העבודה שאלוהים מבצע וכל העבודה המתבצעת בהכוונת האל בידי מי שנפל בנחלת האל. ניתן לסכם את העבודה הזו כניהול, והיא כוללת את עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם וכן את שיתוף הפעולה בין אלוהים וכל חסידיו – לכל אלה ניתן לקרוא ביחד ניהול. כאן, עבודתו של אלוהים נקראת חזיונות, ושיתוף הפעולה של האדם נקרא נוהג. ככל שעבודתו של אלוהים נעשית נעלה יותר (כלומר ככל שהחזיונות נעשים נעלים יותר), כך נגלה לאדם ביתר בירור טבעו של אלוהים, וכך הוא סותר יותר את תפיסותיו של האדם, וכך נוהגו של האדם ושיתוף הפעולה מצדו נעשים נעלים יותר. ככל שגדלות הדרישות מהאדם, כך עבודתו של אלוהים סותרת יותר את תפיסותיו של האדם, וכתוצאה מכך הניסיונות שאלוהים מעמיד בהם את האדם והרף שבו האדם נדרש לעמוד נעשים חמורים יותר. עם תום העבודה הזאת, כל החזיונות יושלמו והדברים שהאדם נדרש להנהיג יגיעו לפסגת השלמות. זו תהיה גם העת שבה כל בן אדם יסווג על פי סוגו, היות שהדברים שהאדם נדרש להכיר כבר הוצגו בפניו. לכן כשהחזיונות יגיעו לשיאם, בהתאם לכך, העבודה תתקרב לסופה, וגם נוהגו של האדם יגיע לפסגתו. נוהגו של האדם מבוסס על עבודת האל, וניהולו של אלוהים בא לידי ביטוי מלא רק הודות לנוהגו של האדם ולשיתוף הפעולה מצדו. האדם הוא גולת הכותרת של עבודת האל, והוא מושא העבודה של כל ניהולו של אלוהים, וגם התוצר של כלל ניהולו של אלוהים. אילו אלוהים עבד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, דבר לא היה מביא את כלל עבודתו לכדי מימוש, וכך ניהולו של אלוהים היה חסר חשיבות. רק בחירת מושא הולם הנמצא מחוץ לעבודתו של אלוהים אשר מסוגל לבטא את העבודה הזאת ולהוכיח את כל-היכולת והחוכמה שלה, מאפשרת להגשים את מטרת ניהולו של אלוהים ולהגשים את המטרה של השימוש בכל העבודה הזאת כדי להביס לחלוטין את השטן. לפיכך, האדם הוא חלק חיוני בעבודת הניהול של אלוהים, והאדם הוא היחיד שמסוגל לגרום לניהולו של אלוהים לשאת פרי ולהגשים את מטרתו הסופית. מלבד האדם, אף יצור אחר אינו יכול למלא את התפקיד הזה. כדי שהאדם יביא את עבודת הניהול לכדי מימוש, יש לסלק מרדנותה של האנושות המושחתת. לשם כך האדם צריך לקבל נוהג המתאים לזמנים שונים ואלוהים צריך לבצע את העבודה המקבילה בקרב בני האדם. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר לזכות בקבוצה של אנשים שיביאו את עבודת הניהול לכדי מימוש. עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם לא יכולה להעיד על אלוהים עצמו רק באמצעות עבודתו של אלוהים לבדו. עדות כזו דורשת גם בני אדם חיים המתאימים להגשמת עבודתו. אלוהים יעבוד ראשית על בני האדם האלה, שדרכם עבודתו תבוא לידי ביטוי לאחר מכן, ובכך תינשא העדות לרצון האל בקרב הברואים. בכך אלוהים ישיג את מטרת עבודתו. אלוהים לא עובד לבדו כדי להביס את השטן, משום שהוא לא יכול להעיד על עצמו ישירות בקרב כל הברואים. אילו עשה כן, היה זה בלתי אפשרי לשכנע את האדם לחלוטין. זו הסיבה שאלוהים צריך לעבוד על האדם כדי לכבוש אותו, ורק אז אלוהים יוכל הוא לזכות בעדות שתינשא בקרב כל הברואים. אילו אלוהים היה עובד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, או אלמלא היה צורך בשיתוף פעולה מצד האדם, האדם לעולם לא יכול היה להכיר את טבעו של אלוהים, ולעולם לא היה מודע לרצון האל. אם זה היה המצב, לא ניתן היה לקרוא לעבודת הניהול של אלוהים בשם הזה. אילו רק האדם עצמו היה חותר, שואף ומתאמץ, אך הוא לא היה מבין את עבודת האל, הוא היה רק מבצע מעשי קונדס. ללא עבודתה של רוח הקודש, מעשיו של האדם שייכים לשטן והאדם הוא מרדן ורשע. השטן מוצג לראווה בכל מעשיו של האדם המושחת, והם אינם תואמים את אלוהים, אלא אינם אלא התגלמותו של השטן. מכל הדברים שנאמרו, לא נאמר דבר הסותר את החזיונות והנוהג. על סמך החזיונות, האדם מוצא את הנוהג. הוא מוצא את הנתיב לצייתנות, כך שיוכל להשיל את תפיסותיו ולזכות באותם הדברים שלא היו ברשותו בעבר. אלוהים דורש מהאדם לשתף איתו פעולה ויתמסר באופן מלא לדרישותיו, והאדם מבקש לחזות בעבודה שאלוהים ביצע בכבודו ובעצמו, לחוות בעוצמתו הכל-יכולה של אלוהים, ולהכיר את טבעו של אלוהים. בסיכומו של עניין, הדברים האלה הם ניהולו של אלוהים. איחודו של אלוהים עם האדם הוא הניהול, והוא הניהול המשמעותי ביותר.

כל הנוגע לחזיונות מתייחס בראש ובראשונה לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו, וכל הנוגע לנוהג צריך להיעשות על ידי האדם, ואינו קשור כלל לאל. את עבודת האל משלים אלוהים עצמו, ואת נוהגו של האדם מקיים האדם עצמו. דברים שאלוהים עצמו צריך לעשות לא צריכים להיעשות בידי האדם, ודברים שהאדם צריך להנהיג אינם קשורים לאלוהים. עבודתו של אלוהים היא כהונתו, והיא לא קשורה לאדם. האדם לא צריך לבצע את העבודה הזו, ויתרה מזאת, האדם לא יהיה מסוגל לבצע את העבודה שאלוהים צריך לבצע. הדברים שהאדם נדרש להנהיג חייבים להתבצע בידי האדם, בין שמדובר בהקרבת חייו או במסירתו לשטן כדי למסור עדות – אלה הם דברים שהאדם צריך לבצע. אלוהים משלים בכבודו ובעצמו את כל העבודה שעליו לבצע, ובפני האדם מוצגים הדברים שעליו לעשות, ושארית העבודה נמסרת לאדם. אלוהים לא מבצע עבודה נוספת. הוא מבצע רק את העבודה שבתחום כהונתו, ורק מציג לאדם את הדרך, ומבצע רק את עבודת פתיחת הדרך, ולא מבצע את עבודת ריצוף הדרך. על האדם להבין זאת. הנהגת האמת פירושה הנהגת דברי האל, וכל הדברים האלה הם חובתו של האדם והדברים שעל האדם לעשות, והם אינם נוגעים כלל לאלוהים. אם האדם דורש שגם אלוהים יסבול עינוי וזיכוך באמת, כמו האדם, הרי שהאדם מרדן. עבודתו של אלוהים היא לבצע את כהונתו, וחובתו של האדם היא להישמע להכוונתו של אלוהים ללא כל התנגדות. מהאדם נדרש להשיג את שחובתו לעשות, ללא קשר לאופן שבו אלוהים עובד או חי. רק אלוהים בכבודו ובעצמו יכול לבוא בדרישות מהאדם. כלומר, רק אלוהים עצמו כשיר לבוא בדרישות מהאדם. לאדם לא אמורה להיות כל ברירה, וכל שהוא אמור לעשות הוא להתמסר לגמרי ולקיים את הנוהג – זה הלך הרוח שאמור להיות לאדם. כשתושלם העבודה שעל אלוהים לבצע בכבודו ובעצמו, האדם נדרש לחוות אותה בהדרגה. אם בסופו של דבר, כשיושלם כל ניהולו של האל, האדם עדיין לא יבצע את מה שאלוהים דורש, יהיה על האדם להיענש. אם האדם לא ימלא את דרישותיו של אלוהים, יהיה זה בגלל מרדנותו של האדם. אין פירוש הדבר שאלוהים לא ביצע את עבודתו ביסודיות מספקת. כל מי שלא יכול להנהיג את דברי האל, שאינו יכול לעמוד בדרישותיו של אלוהים ושאינו יכול להעניק את נאמנותו ולמלא את חובתו – כל אלה ייענשו. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם, הדבר שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אתם לא מסוגלים אפילו למלא את חובתכם, או לעשות זאת היטב, האם אינכם מביאים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות לעתיד ולסיכויים עתידיים? עבודתו של אלוהים היא למען האנושות, ושיתוף הפעולה של האדם הוא למען ניהולו של אלוהים. לאחר שאלוהים יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את נוהגו בנדיבות ולשתף פעולה עם אלוהים. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאלוהים ולא ללקות בתפיסות רבות, או לשבת רגל על רגל ולהמתין למוות. אלוהים יכול להקריב את עצמו למען האדם, אם כן מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאלוהים? יחסו של אלוהים לאדם אחיד ויציב, אם כן מדוע האדם לא משתף פעולה כלל? אלוהים עובד למען האנושות, אם כן מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של אלוהים? עבודתו של אלוהים הגיעה עד הלום, אך אתם רואים ולא נוקפים אצבע, שומעים ולא משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה יורדים לתהום הנשייה? אלוהים כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אם כן מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ביושר? עבור אלוהים, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה וניהולו בעל חשיבות מרבית. עבור האדם, הנהגת דברי האל ומילוי דרישותיו של אלוהים הם העדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת. הדברים שנאמרו לכם חדרו לליבת הווייתכם, ועבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה. רבים עדיין לא מבינים את האמת או השקר בבסיס הדרך הזאת – הם עדיין ממתינים, חוככים בדעתם ולא ממלאים את חובתם. במקום זאת, הם בוחנים בקפידה כל מילה וכל פעולה של אלוהים, מתמקדים במה שהוא אוכל או לובש, ותפיסותיהם נעשות אפילו יותר מצערות משהיו. האין אנשים כאלה מקימים מהומה רבה על לא דבר? כיצד ייתכן שאנשים כאלה הם המחפשים אחר אלוהים? וכיצד ייתכן שהם אלה שמתמסרים במתכוון לאלוהים? הם מפנים עורף לנאמנותם וחובתם, ובמקום זאת הם מתמקדים במיקומו של אלוהים. הם ממש שערורייה! אם האדם יבין את כל מה שהוא אמור להבין, וינהיג את כל מה שהוא אמור להנהיג, אלוהים לבטח ייתן את ברכותו לאדם, משום שדרישותיו מהאדם הם חובותיו וכל הדברים שהאדם אמור לבצע. אם האדם לא מסוגל להבין את מה שהוא אמור להבין, ולא מסוגל להנהיג את מה שהוא אמור להנהיג, האדם ייענש. מי שלא משתף פעולה עם אלוהים עוין את אלוהים, ומי שלא מקבל את העבודה החדשה מתנגד לה, אפילו שהוא אינו עושה דבר המהווה התנגדות נחרצת לעבודה הזאת. כל מי שלא מנהיג את האמת שאלוהים דורש מתנגד במכוון ומתמרד בדברי האל, אפילו אם הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתה של רוח הקודש. מי שלא מציית לדבריו של אלוהים ולא מתמסר אליו הוא מרדן ומתנגד לאלוהים. מי שלא ממלא את חובתו הוא זה שלא משתף פעולה עם אלוהים, ומי שלא משתף פעולה עם אלוהים הוא זה שלא מקבל את עבודתה של רוח הקודש.

כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לנקודה מסוימת, וניהולו מגיע לנקודה מסוימת, כל מי ששואף להתקרב ללבו של אלוהים מסוגל למלא את דרישותיו. אלוהים בא בדרישות מהאדם על פי אמות המידה שלו ועל פי הדברים שהאדם מסוגל להשיג. כשהוא מדבר על ניהולו, הוא גם מתווה את הדרך עבור האדם, ופותח בפניו נתיב להישרדות. ניהולו של אלוהים ונוהגו של האדם שייכים שניהם לאותו שלב בעבודה והם מתבצעים במקביל. השיח בנושא ניהולו של אלוהים נוגע גם לשינויים בטבעו של האדם, והשיח בנושא הדברים שהאדם אמור לעשות ועל השינויים בטבעו של האדם, נוגע לעבודתו של אלוהים. בשום שלב לא יכולה להתקיים הפרדה בין שני אלו. נוהגו של האדם משתנה בהדרגה, משום שדרישותיו של אלוהים מהאדם משתנות אף הן, ומשום שעבודתו של אלוהים תמיד משתנה ומתקדמת. אם נוהגו של האדם יישאר לכוד בדוקטרינה, יוכח בכך שהוא נעדר את עבודתו של אלוהים ואת הכוונתו. אם נוהגו של האדם לעולם לא ישתנה או יעמיק, יוכח בכך שנוהגו של האדם מתקיים על פי רצונו של האדם והוא לא נוהג האמת. אם אין לאדם נתיב לצעוד בו, הוא כבר נפל לידי השטן והוא נשלט על ידיו, ופירוש הדבר שהוא נשלט על ידי הרוח הרעה. אם נוהגו של האדם לא יעמיק, עבודתו של אלוהים לא תתפתח, ואם לא יחול שינוי בעבודתו של אלוהים, היווכחות האדם תיעצר – זה בלתי נמנע. לאורך כל עבודתו של אלוהים, אם האדם היה נשמע תמיד לחוקי יהוה, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם, וקל וחומר שלא ניתן היה להביא את כל העידן לסופו. אם האדם היה תמיד נושא את הצלב ונוהג בסבלנות ובצניעות, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם. לא ניתן להשלים בקלות ששת אלפי שנות ניהול בקרב בני אדם שרק מצייתים לחוק, ורק נאחזים בצלב ונוהגים בסבלנות וצניעות. במקום זאת, כל עבודת הניהול של אלוהים באה לקצה בקרב אנשי אחרית הימים המכירים את אלוהים, ואשר חולצו מאחיזת השטן והתנערו כליל מהשפעתו של השטן. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודת האל. מדוע נאמר שנוהלם של אנשי הכנסיות הדתיות מיושן? הסיבה לכן היא שמה שהם מנהיגים מנותק מהעבודה שנעשית כיום. בעידן החסד, מה שהם הנהיגו היה נכון, אך היות שהעידן הזה חלף ועבודתו של אלוהים השתנתה, הנוהג שלהם הלך והתיישן. הוא נותר מאחור והוחלף בעבודה החדשה ובאור החדש. עבודתה של רוח הקודש הלכה והעמיקה על סמך תשתיתה המקורית. אולם בני האדם האלה עדיין תקועים בשלב המקורי של עבודת האל, והם עדיין דבקים בנוהגים הישנים ובאור הישן. עבודתו של אלוהים יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה תוך שלוש או חמש שנים. על כן, האם אין זה ייתכן שתמורות משמעותיות אף יותר יתרחשו במהלך אלפיים שנה? אם לאדם אין נוהג חדש או אור חדש, פירוש הדבר שהוא לא עמד בקצב של עבודתה של רוח הקודש. זהו חסרונו של האדם. לא ניתן להתכחש לקיומה של עבודתו החדשה של אלוהים, משום שכיום, מי שדבק בעבודתה המקורית של רוח הקודש נצמד לנוהגים מיושנים. עבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת, וכל מי שמצוי בזרם של רוח הקודש חייב אף הוא ללכת ולהעמיק וללכת ולהשתנות. אסור לו לעצור באף שלב. רק מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש יישאר בעבודתה המקורית ולא יקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. רק המרדנים לא יהיו מסוגלים לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם נוהגו של האדם לא יעמוד בקצב של עבודתה החדשה של רוח הקודש, נוהגו של האדם יהיה לבטח מנותק מהעבודה של היום, ולבטח לא יעלה בקנה אחד עם העבודה של היום. בני אדם מיושנים כאלה פשוט אינם מסוגלים להגשים את רצון האל, וקל וחומר שהם לא יהפכו לבני האדם האחרונים שיישאו עדות על אלוהים. יתרה מזאת, לא ניתן יהיה להשלים את כל עבודת הניהול בקרב קבוצה כזו של בני אדם. זאת משום שמי שציית בעבר לחוקי יהוה, ומי שנשא בעבר את עול הצלב, אך אינו יכול לקבל את שלב העבודה הנוגע לאחרית הימים, עשה הכל לשווא ואין כל תועלת למעשיו. הביטוי המובהק ביותר של עבודתה של רוח הקודש הוא אימוץ הכאן ועכשיו, וההרפיה מהעבר. מי שלא עמד בקצב של העבודה של היום ומי שהתנתק מהנוהג של היום הוא זה שמתנגד לעבודתה של רוח הקודש ואינו מקבל אותה. בני אדם כאלה מתריסים נגד עבודתו הנוכחית של אלוהים. אף שהם נאחזים באור העבר, אין פירוש הדבר שניתן להכחיש שהם אינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. מדוע דובר כה רבות בשינויים בנוהגו של האדם, בהבדלים בנוהג בין העבר וההווה, באופן שבו התקיים הנוהג בעידן הקודם ובאופן שהוא מתקיים כיום? תמיד מדברים על הפערים האלה בנוהגו של האדם משום שעבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת, ולכן תמיד נדרש מנוהגו של האדם להשתנות. אם האדם נותר תקוע בשלב אחד, הדבר מוכיח שהוא לא מסוגל לעמוד בקצב של עבודת האל ושל האור החדש. הדבר לא מוכיח שתוכנית הניהול של אלוהים לא השתנה. מי שנמצא שמחוץ לזרם של רוח הקודש תמיד חושב שהוא צודק, אך למעשה, אלוהים חדל מלעבוד בבני האדם האלה זה מכבר והם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש. עבודתו של אלוהים עברה מזמן לקבוצה אחרת של בני אדם, קבוצה שבה אלוהים מתכוון להשלים את עבודתו החדשה. מכיוון שאנשי הדת לא מסוגלים לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים והם רק נאחזים בעבודה הישנה מהעבר, אלוהים נטש את בני האדם האלה, והוא מבצע את עבודתו החדשה על בני האדם המקבלים את העבודה החדשה הזו. אלו הם בני אדם המשתפים פעולה עם עבודתו החדשה של אלוהים, ורק כך יכול ניהולו להיחתם. ניהולו של אלוהים תמיד מתקדם, ונוהגו של האדם תמיד הולך ומתרומם. אלוהים תמיד עובד, והאדם תמיד זקוק לו, כך שכששניהם מגיעים לשיאם, אלוהים והאדם נמצאים באיחוד מלא. בכך מתבטאת הגשמתה של עבודת האל, וזוהי התוצאה הסופית של כל ניהולו של אלוהים.

בכל אחד משלביה של עבודת האל, ישנן דרישות מקבילות מהאדם. כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש ניחן בנוכחותה של רוח הקודש ובמשמעת שלה, ומי שלא נמצא בזרם של רוח הקודש נתון לפקודתו של השטן ונעדר את עבודתה של רוח הקודש. בני אדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את עבודתו החדשה של אלוהים, אלה שמשתפים פעולה בעבודתו החדשה של אלוהים. אם מי שנמצא בתוך הזרם הזה לא מסוגל לשתף פעולה ולא יכול להנהיג את האמת שהאל דורש כיום, תוטל עליו משמעת, ובמקרה הגרוע ביותר רוח הקודש תנטוש אותו. מי שיקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש יחיה בתוך הזרם של רוח הקודש ויזכה לטיפול ולהגנה מצד רוח הקודש. רוח הקודש הופכת לנאור, את מי שנכון ליישם את האמת; ורוח הקודש מטילה משמעת ואף מענישה, את מי שאינו נכון ליישם את האמת. בלי קשר לסוג שאליו משתייכים בני האדם האלה, כל עוד הם בתוך הזרם של רוח הקודש, אלוהים יישא באחריות על כל מי שיקבל את עבודתו החדשה למען שמו. מי שמאדיר את שמו של אלוהים ונכון להנהיג את דבריו יזכה בברכתו, ומי שיתמרד בו ולא ינהיג את דבריו יקבל ממנו עונש. בני האדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את העבודה החדשה, ומכיוון שקיבלו את העבודה החדשה, עליהם לשתף פעולה עם אלוהים כראוי, ואסור להם להתנהג כמורדים שאינם ממלאים את חובתם. זוהי הדרישה היחידה של אלוהים מהאדם. מצבו של מי שלא מקבל את העבודה החדשה שונה: בני האדם האלה נמצאים מחוץ לזרם של רוח הקודש, והמשמעת והתוכחה של רוח הקודש לא חלות עליהם. בני האדם האלה חיים כל היום בבשר ודם, והם חיים בדעתם, וכל מעשיהם הם על פי הדוקטרינה שמפיק הניתוח והמחקר של מוחם שלהם. אלה לא הדרישות של עבודתה החדשה של רוח הקודש, וקל וחומר שאין זה שיתוף פעולה עם אלוהים. מי שלא מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים נעדר את נוכחותו של אלוהים, ויתרה מזאת, הוא לא נהנה מברכתו ומהגנתו של אלוהים. רוב דבריהם ומעשיהם של בני אדם כאלה נאחזים בדרישות העבר של עבודת רוח הקודש. הם מגלמים לא אמת אלא דוקטרינה. די בדוקטרינה הזו ובתקנים האלה כדי להוכיח כי הדבר היחיד שמאחד אותם הוא הדת. הם אינם עם נבחר או מושאי עבודתו של אלוהים. לאסיפת כל בני האדם האלה אפשר לקרוא כנס דת גדול, אך אי-אפשר לקרוא לה כנסייה. זוהי עובדה שלא ניתן לשנות. עבודתה החדשה של רוח הקודש אינה ברשותם. מתוך מה שהם עושים עולה ריח חזק של דת; נדמה שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי גדושים בדת; לא קיימות בהם נוכחותה של רוח הקודש ועבודתה, וקל וחומר שהם אינם זכאים לקבל את המשמעת או את ההבנה העמוקה של רוח הקודש. בני האדם האלה הם כולם גופות חסרות חיים ושרצים חסרי רוחניות. הם לא מכירים את מרדנותו והתנגדותו של האדם, לא מכירים את רשעותו העמוקה של האדם, וקל וחומר שהם לא מכירים את כל עבודתו של אלוהים ואת רצונו הנוכחי של אלוהים. הם כולם בני אדם בורים ושפלים, חלאות אדם שאינם ראויים להיקרא מאמינים! אף מעשה שלהם לא נוגע לניהולו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא יכולים לשבש את תוכניותיו של אלוהים. דבריהם ומעשיהם מגעילים מדי, עלובים מדי, ופשוט לא ראוי כלל להזכירם. אין דבר שעושים בני האדם שלא נמצאים בתוך הזרם של רוח הקודש שנוגע כלל לעבודה החדשה של רוח הקודש. משום כך, ללא קשר למעשיהם, הם חסרים את המשמעת של רוח הקודש, ומעבר לכך, הם חסרים את ההבנה העמוקה של רוח הקודש. זאת משום שאלה בני אדם שאין להם אהבה לאמת, שרוח הקודש מאסה בהם ודחתה אותם. הם נקראים רשעים מפני שהם מתהלכים בגוף בשר ודם ועושים את כל מה שמתחשק להם, תחת שלט האל. שעה שאלוהים עובד, הם עוינים כלפיו במכוון, והם רצים בכיוון המנוגד לו. חוסר שיתוף הפעולה של האדם עם אלוהים הוא מעשה מרדני ביותר בפני עצמו, וזאת מבלי להזכיר את מנוסתם המכוונת של בני האדם האלה מאלוהים. אם כן, האם הם לא יקבלו את העונש הראוי? כשמזכירים את רשעותם של בני האדם האלה, יש כאלה שלא מתאפקים ומקללים אותם, ואילו אלוהים מתעלם מהם. לאדם נדמה שמעשיהם המרושעים נוגעים לשמו של אלוהים, אך למעשה, עבור אלוהים, אין כל קשר בינם לבין שמו ולעדות עליו. לא משנה מהם מעשיהם של בני האדם האלה – הם אינם נוגעים לאלוהים. מעשיהם אינם נוגעים לשמו או לעבודתו כיום. בני האדם האלה משפילים את עצמם, ומהווים התגלמות של השטן; הם רשעים הצוברים לקראת יום הזעם. כיום, לא משנה מהם מעשיהם, וכל עוד הם לא חוסמים את ניהולו של אלוהים ואין להם נגיעה לעבודתו החדשה של אלוהים, בני האדם האלה לא יקבלו את העונש ההולם על מעשיהם, משום שיום חרון האף טרם הגיע. ישנם דברים רבים שבני האדם מאמינים שאלוהים היה כבר אמור לטפל בהם, והם חושבים הרשעים האלה חייבים לבוא על עונשם בהקדם האפשרי. אולם משום שעבודת הניהול של אלוהים טרם הושלמה ויום חרון האף עדיין טרם הגיע, החוטאים עוד ממשיכים לבצע את מעשיהם החוטאים. יש שאומרים שחסידי הדת חסרים את נוכחותה או עבודתה של רוח הקודש, ושהם מביישים את שמו של אלוהים. אם כך, מדוע אלוהים לא משמיד אותם, אלא ממשיך לסבול את התנגדותם? בני האדם האלה, שהשטן גלום בהם והם הבשר והדם בהתגלמותם, הם בורים שפלים ואף מגוחכים. הם לא יחזו בהתגלות חרון אפו של אלוהים עד שיבינו כיצד אלוהים עושה את עבודתו בקרב בני האדם, ולאחר שאלוהים יכבוש אותם באופן מלא, יקבלו כל הרשעים האלה את עונשם, ואף אחד מהם לא יוכל לחמוק מיום חרון האף. כעת לא הרגע להעניש את בני האדם, אלא לבצע את עבודת הכיבוש, אלא אם יש כאלה שיחבלו בניהולו של אלוהים. בני אדם כאלה ייענשו על פי חומרת מעשיהם. במהלך ניהולו של אלוהים את האנושות, כל מי שנמצא בתוך הזרם של רוח הקודש קשור לאלוהים. בני האדם שרוח הקודש מאסה בהם ודחתה אותם חיים תחת השפעת השטן, ומה שהם מנהיגים לא נוגע לאלוהים. רק מי שמקבל את עבודתו החדשה של אלוהים ומשתף פעולה עמו קשור לאלוהים, משום שעבודתו של אלוהים מכוונת רק למי שמקבל אותה, ולא לכל בני האדם, גם אם הם לא מקבלים אותה. לעבודה שאלוהים מבצע תמיד יש מושא, והיא לא נעשית מתוך גחמה. מי ששייך לשטן לא כשיר להעיד על אלוהים, ועל אחת כמה וכמה לא כשיר לשתף עמו פעולה.

כל שלב בעבודתה של רוח הקודש דורש עדות מקבילה מצד האדם. כל שלב בעבודה הוא קרב בין אלוהים לשטן, ומושא הקרב הוא השטן, ואילו זה שיהפוך למושלם באמצעות העבודה הזאת הוא האדם. התשובה לשאלה אם עמלו של אלוהים יישא פרי תלויה בטיב עדותו של האדם על אלוהים. העדות הזו היא מה שאלוהים דורש מחסידיו; זוהי העדות שתימסר בפני השטן, וגם הוכחה להשפעותיה של עבודת האל. כלל ניהולו של אלוהים מחולק לשלושה שלבים, ובכל שלב מוצבות דרישות הולמות מהאדם. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של אלוהים מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של אלוהים מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר," ובכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, והדרישות מהאדם לשאת עדות גדלות אף יותר. ככל שהאדם מסוגל יותר לשתף פעולה עם אלוהים באמת, כך הוא מכבד יותר את אלוהים. שיתוף הפעולה מצד האדם הוא העדות שעליו לשאת, והעדות שהוא נושא היא נוהגו של האדם. לכן, השאלות אם עבודת האל יכולה להשפיע כמתוכנן ואם תיתכן עדות אמיתית קשורות הדוקות לשיתוף הפעולה והעדות של האדם. כשתושלם העבודה, כלומר כשכלל ניהולו של אלוהים יגיע לסופו, האדם יידרש לשאת עדות נעלית יותר, וכשעבודתו של אלוהים תגיע לסופה, נוהגו של האדם והיווכחותו יגיעו לשיאן. בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות, ונדרש להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש לציית לכל הסדרי האל ולאהוב את אלוהים אהבה אדירה, ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את אלוהים גם כשהוא עובר תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שאלוהים מציב לאדם בהדרגה לאורך כלל ניהולו. כל שלב בעבודתו של אלוהים מעמיק יותר מקודמו, ובכל שלב הדרישות מן האדם מעמיקות יותר מאשר בקודמו, וכך מתגבש בהדרגה כלל ניהולו של אלוהים. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, טבעו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק כשיגיע לרף הזה, תתרחק כלל האנושות בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, כלל האנושות תינצל מהשפעת השטן. בבוא היום הזה, יתברר שעבודתו של אלוהים הגיעה לסופה, ולא יתקיים עוד שיתוף הפעולה בין האדם לאלוהים לשם השגת שינויים בטבעו. האנושות כולה תחיה לאורו של אלוהים, ומאותו רגע ואילך, לא יהיו עוד מרדנות כלפי אלוהים או התנגדות לו. בנוסף, אלוהים לא יבוא בעוד דרישות מהאדם, ויתקיים שיתוף פעולה הרמוני יותר בין האדם ואלוהים – שיתוף פעולה שיהיה חייהם של אלוהים והאדם יחדיו, החיים שיבואו לאחר שניהולו של האל יסתיים באופן מלא, ולאחר שאלוהים יציל האדם באופן מלא מלפיתת השטן. מי שלא יכול לצעוד בזהירות בעקבות אלוהים לא יהיה מסוגל להשיג חיים כאלה. בני אדם כאלה ירדו אל החשיכה, שם יבכו ויחרקו שיניים. אלה הם אנשים המאמינים באלוהים אך אינם הולכים בעקבותיו, המאמינים באלוהים אך לא נשמעים לכל עבודתו. מכיוון שהאדם מאמין באלוהים, עליו לצעוד בזהירות בעקבות אלוהים, צעד אחר צעד. עליו ללכת "אחרי השה אל כל אשר ילך." רק אלה הם בני האדם המחפשים את דרך האמת. רק הם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. אנשים הפועלים על פי מכתבים ודוקטרינות כעבדים הם אלה שעבודתה של רוח הקודש סילקה מהדרך. בכל תקופה, אלוהים יפתח בעבודה חדשה, ובכל תקופה, תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא אלוהים" ו"ישוע הוא המשיח," החלות רק בעידן יחיד, האדם לעולם לא יעמוד בקצב של עבודת רוח הקודש, ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לאופן עבודתו של אלוהים, האדם צועד בדרכו של אלוהים ללא כל ספק, וצועד בדרכו בזהירות. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לסלק את האדם? בלי קשר למה שאלוהים עושה, כל עוד האדם בטוח שזוהי עבודתה של רוח הקודש, וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא היסוס ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של אלוהים לא נפסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק והוא לעולם לא עוצר. אך האדם הוא שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם; משזכה בידע מועט, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה של אלוהים. משראה מעט מעבודתו של אלוהים, הוא מיד רואה באלוהים בובת עץ מסוימת ומאמין שאלוהים יישאר תמיד בצורה שראה, שכך היה ושכך תמיד יהיה; משזכה רק בידע שטחי, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את מקומו ומתחיל להכריז בהפקרות על טבע והווייה של אלוהים שפשוט אינם קיימים; משהתקבע על שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, לא משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של אלוהים, האדם לא יקבל זאת. אלה בני אדם שלא יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש; הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה הם אלה המאמינים באלוהים אך גם דוחים את אלוהים. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע." אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים בתחומו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של אלוהים. האין זו התוצאה של מרדנות האדם? משיחיים ברחבי העולם שלא התעדכנו בעבודה החדשה של היום, עדיין סבורים שהם בני המזל, שאלוהים יגשים כל אחת ממשאלותיהם. אולם הם לא יודעים בוודאות מדוע אלוהים יישא אותם אל הרקיע השלישי, והם לא בטוחים כיצד ישוע יבוא לאסוף אותם, רכוב על ענן לבן. על אחת כמה וכמה, הם לא יודעים בוודאות אם ישוע אכן יבוא על גבי ענן לבן ביום שהם מדמיינים. הם כולם חסרי סבלנות וחסרי אונים; הם עצמם אפילו לא יודעים אם אלוהים יטפל בכל אחד מהם, מהקומץ הקטן והמגוון של בני אדם מכל זרם דתי. העבודה שאלוהים מבצע כעת, העידן הנוכחי, רצון האל – הם אינם מבינים אף אחד מהדברים האלה, וכל שהם יכולים לעשות הוא לספור באצבעותיהם את הימים שנותרו להם. רק מי שצועד בעקבות שה האלוהים עד הסוף יוכל לזכות בברכה הסופית. אולם "הפיקחים" שלא מסוגלים לצעוד בעקבותיו עד הסוף אך מאמינים שזכו בכל לא מסוגלים להיות עדים להופעתו של אלוהים. כל אחד מהם מאמין שהוא האדם החכם ביותר עלי אדמות, והם קוטעים ללא כל סיבה את התפתחותה המתמדת של עבודת האל, ונדמה שהם מאמינים בוודאות גמורה שאלוהים ייקח אותם לשמיים בהיותם בני האדם "הנאמנים לאלוהים יותר מכל, הצועדים בעקבות אלוהים ומצייתים לדבר האל." אפילו כשהם "נאמנים יותר מכל" לדברים שאלוהים אומר, דבריהם ומעשיהם עדיין מרגישים כה מגעילים, משום שהם מתנגדים לעבודתה של רוח הקודש ונוקטים עורמה ופעולות מרושעות. מי שלא צועד בעקבות אלוהים עד הסוף, שלא עומד בקצב של רוח הקודש ורק נצמד לעבודה הישנה, לא רק אינו נאמן לאלוהים. נהפוך הוא – הוא נעשה לאחד ממתנגדי האל ולאחד מאלה שהעידן החדש דחה, וייענשו. היש דבר עלוב מהאנשים האלה? רבים אף מאמינים שכל מי שדוחה את החוק הישן ומקבל את העבודה החדשה הוא אדם חסר מצפון. בסופו של דבר, בני האדם האלה, שרק מדברים על "מצפון" ולא מכירים את עבודתה של רוח הקודש, יאבדו כל סיכוי שהיה להם בגלל המצפון שלהם עצמם. עבודת האל לא מצייתת לדוקטרינה, ואף שזוהי עבודתו שלו, אלוהים לא דבק בה יותר מדי. מה שיש להכחיש מוכחש, ומה שיש לסלק מסולק. אולם האדם עוין את אלוהים כשהוא נאחז רק בחלק קטן מעבודת הניהול של אלוהים. האין זה טבעו המגוחך של האדם? האין זאת בערותו של האדם? ככל שבני אדם יותר ביישנים וזהירים, מפני שהם חוששים שהם לא יזכו בברכת האל, כך הם פחות מסוגלים לזכות בברכות גדולות יותר ולקבל את הברכה הסופית. מי שמציית לחוק כעבד מפגין את הנאמנות המרבית לחוק, וככל שהוא מפגין יותר נאמנות כזו לחוק, כך הוא יותר מורד באל ומתנגד לו. זאת משום שכעת אנחנו מצויים בעידן המלכות ולא בעידן החוק, ואין להשוות את העבודה של היום לעבודת העבר, ואין להשוות את עבודת העבר לעבודה של היום. עבודתו של אלוהים השתנתה, ונוהגו של האדם השתנה אף הוא – כבר לא מדובר בהיצמדות לחוק או בנשיאת הצלב. לכן, אלוהים לא יאשר את נאמנותם של בני האדם לחוק ולצלב.

האדם יובא לשלמות מלאה בעידן המלכות. לאחר עבודת הכיבוש, האדם יזוכך ויעבור תלאות. מי שיכול להתגבר ולשאת עדות במהלך התלאות האלה הוא זה שיובא לשלמות בסופו של דבר וזה שמתגבר. במהלך התלאות האלה, האדם נדרש לקבל את הזיכוך הזה, והזיכוך הזה הוא הצעד האחרון בעבודתו של אלוהים. זו הפעם האחרונה שבה האדם יזוכך לפני שתושלם כל עבודת הניהול של אלוהים, וכל חסידיו של אלוהים חייבים לקבל את המבחן האחרון הזה, את הזיכוך האחרון הזה. מי שכורע תחת עומס התלאות נעדר את עבודתה של רוח הקודש ואת הכוונתו של אלוהים, אך מי שנכבש באמת ומחפש את אלוהים באמת יעמוד איתן בסופו של דבר. אלה הם בני האדם שניחנים באנושיות, האוהבים את אלוהים באמת ובתמים. בלי קשר למעשיו של אלוהים, מהמנצחים האלה לא יישללו החזיונות, והם עדיין ינהיגו את האמת ובעדותם לא ייפול רבב. אלה בני האדם שבסופו של דבר יצלחו את התלאות הרבות. אף על פי שכיום, מי שדג במים עכורים יכול עדיין לנהוג כטפיל, איש לא יחמוק מהתלאות הסופיות ואיש לא יחמוק מהמבחן הסופי. עבור מי שמתגבר, התלאות האלה הן הזיכוך האדיר, אך עבור מי שדג במים עכורים, זו תהיה עבודת הסילוק הגמור. לא משנה כמה אלוהים מנסה אותו, נאמנותו של מי שאלוהים בלבו לא משתנה. עם זאת, עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים, ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים להקריב את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם אליו. בני אדם בזויים שכאלה יגורשו כשתושלם עבודתו של אלוהים, והם לא ראויים כלל לחמלה. בני האדם שאינם אנושיים אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשהם יכולים להפיק רווחים, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך כשאלוהים לא מספק להם את מלוא רצונם או בסופו של דבר מסרב לרצותם, הם פורצים מיד במרד. אפילו תוך לילה אחד בלבד, הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים הרואים במי שאתמול תמך בו כאויבו המושבע היום ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה, המוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו למקור לסבל נוסף? עבודת הצלתו של האדם לא תושג עם תום עבודת הכיבוש. אף שעבודת הכיבוש הושלמה, עבודת טיהור האדם עדיין בעיצומה. העבודה הזו תסתיים רק כשהאדם יטוהר לגמרי, כשאלוהים ישלים את מי שמתמסר לו לגמרי, וכשיימחו המתחזים שאלוהים לא שוכן בלבם. מי שלא מְרַצה את אלוהים בשלב האחרון של עבודתו יסולק לגמרי, ומי שיסולק שייך לשטן. היות שבני האדם האלה לא מסוגלים לְרַצות האל, הם מרדניים כלפי אלוהים, ואפילו שהם חסידי האל כיום, הדבר לא מוכיח שכך הם יישארו בסופו של דבר. במשפט "הצועד עם אלוהים עד קץ הוא ייוושע," פירושה של "הצעידה עם אלוהים" היא לעמוד איתן בעיצומי התלאות. כיום, רבים מאמינים שקל לצעוד בעקבות האל, אך לקראת סיום עבודת האל, תדעו את הפירוש האמיתי של "הצעידה עם אלוהים". העובדה שאתם עדיין יכולים לצעוד בעקבות אלוהים כיום, לאחר שנכבשתם, אינה הוכחה לכך שאתם בין אלה שאלוהים יהפוך למושלמים. מי שלא יכול יוכל לעמוד בניסיונות ולא יצלח את התלאות, בסופו של דבר לא יהיה מסוגל לעמוד איתן ולכן לא יוכל לצעוד בעקבות אלוהים עד הסוף. מי שבאמת צועד בעקבות אלוהים יכול לעמוד במבחן עבודתו, ואילו מי שלא באמת צועד בעקבות אלוהים לא מסוגל לעמוד באף אחד מניסיונות האל. במוקדם או במאוחר בני האדם האלה יגורשו, ואילו המתגברים יישארו במלוכה. השאלה אם האדם באמת מחפש את אלוהים מוכרעת על פי מבחן עבודתו, כלומר באמצעות ניסיונות האל, ובלי כל התחשבות בהחלטתו של האדם עצמו. אלוהים לא דוחה איש מתוך גחמה – הוא עושה הכל כדי לשכנע את האדם לחלוטין. הוא לא עושה דבר שנעלם מעיני האדם, ולא עושה אף עבודה שלא תוכל לשכנע את האדם. השאלה אם אמונתו של האדם נכונה או לא מוכרעת על ידי העובדות, והאדם לא יכול להחליט בנושא. אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים." כל מי שאוהב את אלוהים באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלוכה, ואלוהים לא יתנכל לאף אדם שאוהב אותו באמת. על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים, ישמשו המתגברים שבמלכות ככמרים או כחסידים, וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. עדת הכמרים תגובש משתושלם עבודת הבשורה בתבל כולה. בבוא אותה השעה, האדם יצטרך למלא את חובתו בתחומי מלכות האל ולחיות יחד עם אלוהים במלכות. עדת הכמרים תכלול כמרים בכירים וכמרים, ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על אלוהים במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה. מרגע שייקבע מעמדו של אדם, תסתיים עבודתו של אלוהים, היות שכל אחד יסווג על פי סוגו ויושב למקומו המקורי. זהו חותם הגשמתה של עבודת האל, זוהי התוצאה הסופית של עבודת האל ושל נוהגו של האדם, והדבר המביא לכדי מימוש את החזיונות של עבודת האל ואת שיתוף הפעולה מצד האדם. בסופו של דבר, האדם ימצא מנוח במלכות האל, וגם אלוהים ישוב למקום מושבו כדי לנוח. זוהי התוצאה הסופית של ששת אלפי שנות שיתוף פעולה בין אלוהים והאדם.

מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם'

עוד

כנסיית האל הכול יכול - ארון הקודש באחרית הימים

הברק ממזרח - בשורת אחרית הימים של האל הכול יכול