רצון האל | עבודת האל ועבודת האדם

  כנסיית האל הכול יכול | רצון האל | עבודת האל ועבודת האדם

איזה חלק מתוך עבודתו של האדם הוא עבודתה של רוח הקודש, ואיזה חלק הוא חווייתו של האדם? גם כיום, אפשר לומר שבני האדם עדיין לא מבינים את השאלות האלה, וזאת משום שהם לא מבינים את עקרונות העבודה של רוח הקודש. עבודת האדם שעליה אני מדבר מתייחסת כמובן לעבודתם של מי שחדור את עבודתה של רוח הקודש, או של מי שרוח הקודש משתמשת בו. אני לא מתייחס לעבודה הנובעת מרצונו של האדם, אלא לעבודת השליחים, העובדים או האחים והאחיות הרגילים, במסגרת עבודתה של רוח הקודש. כאן, עבודתו של האדם לא מתייחסת לעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אלא להיקפה ועקרונותיה של עבודת רוח הקודש על בני האדם. אף על פי שהעקרונות האלה הם העקרונות וההיקף של עבודת רוח הקודש, הם אינם זהים לעקרונות ולהיקף של עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם. לעבודתו של האדם ישנם העקרונות והמהות של האדם, ולעבודתו של אלוהים ישנם העקרונות והמהות של אלוהים.

העבודה בזרם של רוח הקודש, בין שזו עבודתו של אלוהים עצמו או עבודתם של בני האדם שבהם נעשה שימוש, היא עבודתה של רוח הקודש. מהותו של אלוהים עצמו היא הרוח שניתן לקרוא לה רוח הקודש, או הרוח המועצמת שבעתיים. על כל פנים, זוהי רוחו של אלוהים. העניין הוא רק שרוחו של אלוהים קרויה בשמות שונים בתקופות שונות. עם זאת, מהותה היא אחת בלבד. לפיכך, עבודתו של אלוהים עצמו היא עבודתה של רוח הקודש ולא פחות מכך, עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היא ביטוי של עבודתה של רוח הקודש. עבודתם של בני אדם שנעשה בהם שימוש גם היא עבודתה של רוח הקודש. העניין הוא רק שעבודתו של אלוהים היא הביטוי המלא של רוח הקודש, ואין הבדל בין השניים. לעומת זאת, עבודת בני האדם שנעשה בהם שימוש מתערבבת בדברים אנושיים רבים, והיא לא הביטוי הישיר לרוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה שהיא לא הביטוי המלא שלה. העבודה של רוח הקודש היא מגוונת ואף תנאי לא מגביל אותה. העבודה שונה אצל בני אדם שונים ומביעה מהויות שונות של עבודה. העבודה שונה גם בתקופות שונות, וגם במדינות שונות. כמובן, אף שרוח הקודש עובדת בדרכים רבות ושונות ועל פי עקרונות רבים, בלי קשר לאופן בו נעשית העבודה או לסוג בני האדם שעליהם היא מתבצעת, המהות שונה תמיד, ולעבודה שאלוהים מבצע על בני אדם שונים תמיד יש עקרונות והיא תמיד מייצגת את מהותו של מושא העבודה. זאת מפני שעבודתה של רוח הקודש ספציפית למדי בהיקפה, ומחושבת למדי. העבודה שנעשית כבשר ודם לא זהה לעבודה שנעשית על בני אדם, והעבודה משתנה גם בהתאם לאיכותם השונה של בני האדם. עבודה שנעשית כבשר ודם לא נעשית על בני אדם, וכבשר ודם, אלוהים לא עושה את אותה עבודה הנעשית על בני אדם. בסיכומו של עניין, בלי קשר לאופן עבודתו, העבודה על מושאים שונים תמיד שונה, והעקרונות שלפיהם אלוהים עובד שונים בהתאם למצבם ואופיים של בני אדם שונים. רוח הקודש עובדת על בני אדם שונים בהתבסס על מהותם הטבעית והיא לא באה אליהם בדרישות החורגות ממהותם הטבעית, או מנסה לעבוד עליהם מעבר לאיכותם בפועל. לפיכך, עבודתה של רוח הקודש על האדם מאפשרת לבני האדם לראות את מהותו של מושא העבודה. מהותו הטבעית של בן אדם לא משתנה ואיכותו של בן אדם בפועל היא מוגבלת. בין שרוח הקודש משתמשת בבני אדם או עובדת על בני אדם, העבודה תמיד נעשית בהתאם למגבלות איכותם של בני האדם, כדי שהעבודה תוכל להועיל להם. כשרוח הקודש עובדת על בני אדם שנעשה בהם שימוש, הן כישרונותיהם והן איכותם בפועל באים לידי ביטוי ואינם נותרים בצד. כל איכותו של בן אדם בפועל מוקדשת לשירות העבודה. אפשר לומר שאלוהים עובד בשימוש בחלקיו הזמינים של האדם על מנת להגשים את תוצאות העבודה. לעומת זאת, העבודה שנעשית כבשר ודם נועדה לתת ביטוי ישיר לעבודתה של רוח הקודש, והיא אינה מעורבבת בתודעה ובמחשבות האנושיות. זאת משום שכישרונות האדם, חוויותיו של האדם או מצבו המולד של האדם לא יכולים להשיגה. עבודתה המגוונת של רוח הקודש מכוונת כולה להיטיב עם האדם ולחנך אותו. אולם יש בני אדם שניתן להפוך למושלמים, ואילו באחרים לא קיימים התנאים המאפשרים זאת. כלומר, אי-אפשר להפוך אותם למושלמים וממש לא ניתן להצילם. אף על פי שהם אולי זכו לעבודתה של רוח הקודש, בסופו של דבר הם מסולקים. כלומר, גם אם עבודתה של רוח הקודש היא לחנך את בני האדם, אין פירוש הדבר שכל מי שנעשתה עליו עבודתה של רוח הקודש יהפוך למושלם לגמרי, משום שנתיבם של רבים אינו נתיב השלמות. יש ברשותם רק העבודה החד-צדדית של רוח הקודש, ללא שיתוף פעולה אנושי סובייקטיבי או עיסוק אנושי ראוי. כך, עבודתה של רוח הקודש על בני האדם האלה הופכת לעבודה למען בני האדם שיהפכו למושלמים. בני אדם לא יכולים לראות את עבודתה של רוח הקודש ישירות או לגעת בה ישירות. ניתן לבטא אותה רק בסיועם של בני אדם בעלי כישרון לעבודה. כלומר, עבודתה של רוח הקודש מוגשת לחסידים באמצעות הבעה אנושית.

עבודתה של רוח הקודש מוגשמת ומושלמת באמצעות בני אדם מסוגים רבים ובמצבים רבים ושונים. אף על פי שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו יכולה לייצג עבודה של תקופה שלמה ולייצג את היווכחותם של בני האדם במשך תקופה שלמה, עדיין צריכה להתבצע עבודה שמטרתה היווכחות מפורטת של בני האדם בידי בני אדם שרוח הקודש משתמשת בהם, ולא על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם. אם כן, עבודתו של אלוהים, או כהונתו של אלוהים, הן עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, ובני אדם לא יכולים לעשות את העבודה הזאת במקומו. עבודתה של רוח הקודש מתבצעת באמצעות בני אדם מסוגים רבים ושונים ואף בן אדם מסוים אחד לא מסוגל להשלימה או להבהירה באופן מלא. גם מנהיגי הכנסיות לא יכולים לייצג באופן מלא את עבודתה של רוח הקודש, אלא רק לבצע כמות מסוימת של עבודת הנהגה. כך ניתן לחלק את עבודתה של רוח הקודש לשלושה חלקים: עבודתו של אלוהים עצמו, עבודתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש והעבודה על כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש. מבין השלושה, עבודתו של אלוהים עצמו היא להוביל את התקופה כולה; עבודתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש היא להנהיג את כל חסידי האל בשליחה או קבלה של משימות מסוימות על פי עבודתו של אלוהים עצמו – אלה בני האדם שמשתפים פעולה עם עבודתו של אלוהים; העבודה שעושה רוח הקודש על אלו שנמצאים בזרם היא לשמר את כל עבודתו של אלוהים, כלומר לשמר את כלל הניהול ולשמר את עדותו של אלוהים, ובו בזמן להפוך למושלם את מי שיכול להפוך למושלם. שלושת החלקים האלה מהווים את מלוא עבודתה של רוח הקודש, אך ללא עבודתו של אלוהים עצמו, כלל עבודת הניהול תקפא על שמריה. עבודתו של אלוהים עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה, והיא גם מייצגת את עבודתו של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של אלוהים מייצגת את התנועה או המגמה של כל עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של אלוהים ואינה מובילה את התקופה או מייצגת את מגמת עבודתה של רוח הקודש בתקופה כולה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, ובכך לא נכללת כלל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים היא הפרויקט שבמסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק חובתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש, ואין כל קשר בינה לבין עבודת הניהול. בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, למרות העובדה ששתיהן עבודתה של רוח הקודש, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודתו של האדם. יתרה מזאת, היקפה של העבודה שעושה רוח הקודש על מושאי עבודה בעלי זהויות שונות משתנה מזהות לזהות. אלה הם העקרונות וההיקף של עבודתה של רוח הקודש.

עבודתו של האדם מייצגת את חווייתו ואת אנושיותו. הדברים שהאדם מספק והעבודה שהאדם מבצע מייצגים אותו. ראייתו של האדם, שיקוליו של האדם, הגיונו של האדם וכן דמיונו העשיר כלולים כולם בעבודתו. בפרט, חווייתו של האדם יכולה לייצג טוב יותר את עבודתו, והדברים שהאדם חווה יהיו מרכיבי עבודתו. עבודתו של האדם יכולה לבטא את חווייתו. כשבני אדם מסוימים חווים דברים באופן פסיבי, רוב שיתופם מורכב מרכיבים שליליים. אם חווייתם חיובית ויש להם בפרט נתיבים בצד החיובי, שיתופם מעודד מאוד, ובני אדם יוכלו לשאוב מהם כוח חיובי. אם עובד נעשה פסיבי בשלב הזה, שיתופו תמיד יישא רכיבים שליליים. שיתוף כזה מדכא, ואחרים יהיו מדוכאים באופן לא מודע כשייחשפו לשיתופו. מצבם של החסידים משתנה על פי מצבו של המנהיג. מהותו הפנימית של עובד היא מה שהוא מבטא, ועבודתה של רוח הקודש משתנה תכופות על פי מצבו של האדם. אלוהים עובד על פי חווייתו של האדם והוא אינו כופה דברים על האדם, אלא בא אל האדם בדרישות על פי המסלול הרגיל של חווייתו. פירוש הדבר הוא ששיתופו של האדם נבדל מדבר האל. שיתופו של האדם מבטא את חווייתו וזווית מבטו האישיים ומביע את מה שהוא רואה וחווה על בסיס עבודת האל. לאחר שאלוהים עובד או מדבר, בני האדם אחראים לגלות את מה שעליהם להנהיג או להיווכח בו ואז למסור זאת לחסידיהם. לפיכך עבודתו של האדם מייצגת את היווכחותו ואת נוהגו. כמובן, עבודה זאת מתערבבת בלקחים וחוויות אנושיים, או במחשבות אנושיות. בלי קשר לאופן בו עובדת רוח הקודש, בין שהיא עובדת על בני אדם ובין שעל האל בהתגלמותו כבשר ודם, העובדים הם תמיד אלה שמבטאים את זהותם. אף על פי שרוח הקודש היא שעובדת, העבודה מושתתת על מהותו הטבעית של האדם, משום שרוח הקודש לא עובדת ללא תשתית. במילים אחרות, העבודה לא מתבצעת יש מאין, אלא נעשית תמיד בהתאם לנסיבות בפועל ומצבים אמיתיים. רק כך ניתן לחולל שינוי בטבעו של האדם ורק כך ניתן לשנות את תפיסותיו הישנות ואת רעיונותיו הישנים. מה שאדם מבטא הוא מה שהוא רואה וחווה ומה שהוא יכול לדמיין. אפילו אם מדובר בדוקטרינות או בתפיסות, חשיבתו של האדם יכולה להפנים זאת. יהיה גודלה של עבודת האדם אשר יהיה, הוא לא יכול לחרוג מהיקפה של חוויית האדם, מה שהאדם רואה או מה שהאדם יכול לדמיין או לתפוס. הדברים שאלוהים מבטא הם מהותו של אלוהים עצמו והם מחוץ להישג ידו של האדם. כלומר, הם מחוץ להישג ידה של חשיבת האדם. אלוהים מבטא את עבודתו, שהיא הובלת האנושות כולה, והדבר לא נוגע כלל לפרטי החוויה האנושית, אלא נוגע לתוכנית הניהול של אלוהים. האדם מבטא את חווייתו בעוד אלוהים מבטא את הווייתו – ההווייה הזו היא טבעו הפנימי והיא מחוץ להישג ידו של האדם. חווייתו של האדם היא הדברים שראה והידע שצבר בהתבסס על ביטוי האל את הווייתו. הראייה והידע האלה קרויים הווייתו של האדם. הם מתבטאים על יסוד טבעו הפנימי של האדם ואיכותו בפועל, ולכן הם קרויים הווייתו של האדם. האדם מסוגל לשתף את מה שהוא חווה ורואה. הוא לא מסוגל לשתף דברים שהוא לא חווה או ראה, או שהבנתם נמצאת מחוץ להישג ידו. כלומר, הוא לא יכול לשתף את הדברים שלא טמונים בחובו. אם הדברים שהאדם מבטא אינם דברים שהוא חווה, מדובר בדמיונו או בדוקטרינה. בסיכומו של עניין, אין כל אמת בדבריו. אם מעולם לא נגעתם בדברים של החברה, לא תוכלו לשתף בבירור את קשרי הגומלין המורכבים של החברה. אם אין לכם משפחה אבל אחרים מדברים על ענייני משפחה, לא תוכלו להבין את רוב דבריהם. לכן, מה שאדם משתף והעבודה שהוא עושה מייצגים את הווייתו הפנימית. אם מישהו משתף את מה שהוא מבין באשר לייסורים ומשפט, אבל אתם לא חוויתם את הדברים האלה, לא תעזו להכחיש את ידיעותיו, ועל אחת כמה וכמה לא תהיו בטוחים במאת האחוזים. הסיבה לכך היא שהדברים שהוא משתף הם דברים שמעולם לא חוויתם, דברים שמעולם לא ידעתם, ואינכם יכולים לדמיין אותם. אתם רק יכולים לשאוב מהידע שלו נתיב עתידי הנוגע לייסורים ומשפט. אך הנתיב הזה יכול לשמש רק כהבנה המתבססת על דוקטרינה, והוא לא יכול להחליף את ההבנה שלכם, וקל וחומר שהוא לא יכול להחליף את חווייתכם. יכול להיות שתחשבו שהדברים שהוא אומר נכונים למדי, אך כשתחוו את הדברים על בשרכם, תגלו שהם לא מעשיים מבחינות רבות. יכול להיות שתרגישו שחלק מהידע שאתם שומעים לא מעשי כלל, ותהגו בדעתכם בשלב זה תפיסות שונות בנושא, ובסופו של דבר תקבלו את הידע בעל כורחכם. אך כשתחוו את הדברים על בשרכם, הידע שהגיתם תפיסות שונות לגביו יהפוך לאופן שבו אתם נוהגים. ככל שתנהגו כך יותר, כך תבינו יותר את הערך והפירוש האמיתיים של דבריו. לאחר שחוויתם את הדברים, תוכלו לדבר על הידע שאמור להיות לכם בכל הנוגע לדברים שחוויתם. בנוסף, תוכלו גם להבחין בין בני האדם שהידע שלהם אמיתי ומעשי לבין אלה שהידע שלהם מבוסס על דוקטרינה והוא חסר ערך. אם כן, השאלה אם הידע שאתם מבטאים בדבריכם עולה בקנה אחד עם האמת תלויה מאוד בשאלה אם חוויתם אותו על בשרכם. כשיש אמת בחווייתכם, הידע שלכם מעשי ובעל ערך. באמצעות החוויה, תוכלו לזכות בהבחנה ובתובנה, להעמיק את הידע שלכם ולהעצים את החוכמה וההיגיון בריא בהתנהלותכם. הידע שמבטאים בני אדם שהאמת אינה בידם הוא דוקטרינה, גם אם הוא רם ונישא. אמנם ייתכן שבן האדם הזה חכם מאוד בכל הנוגע לעניינים גשמיים, אך הוא לא יוכל לבצע הבחנות בענייני הרוח. הסיבה לכך היא שבני אדם כאלה לא חוו על בשרם עניינים רוחניים. אלו הם בני אדם שאינם נאורים בענייני הרוח, אשר לא מבינים את הרוח. יהיה אשר יהיה היבט הידע שאתם מדברים עליו, כל עוד מדובר בהווייתכם, זוהי חווייתכם האישית והידע האמיתי שלכם. הדברים שעליהם מדברים בני האדם שכל דבריהם הם דוקטרינה, כלומר אלה שהאמת והמציאות אינן בידיהם, יכולים להיחשב גם הם להווייתם של בני האדם האלה, משום שהדוקטרינה שלהם נובעת רק מהגות עמוקה ומהרהור עמוק בדעתם. אך זוהי בכל זאת דוקטרינה בלבד, והיא אינה אלא פרי דמיונם! חוויותיהם של בני אדם מסוגים שונים מייצגות את הדברים הטמונים בקרבם. כל בני האדם נעדרי החוויה הרוחנית לא יכולים לדבר על ידיעת האמת, או על ידע נכון בנוגע לדברים רוחניים מסוגים שונים. מה שאדם מבטא הוא מהותו הפנימית – בזאת אין ספק. מי שמעוניין בידע לגבי דברים רוחניים ולגבי האמת זקוק לחוויה אמיתית. אם אתם לא יכולים לדבר בבירור על היגיון בריא הקשור בחיים האנושיים, כמה גרועה תהיה יכולתכם לדבר בבירור על עניינים של רוח? למי שיכול להוביל כנסייה, להעניק חיים לבני אדם ולהיות שליח בני האדם חייבות להיות חוויות בפועל, וחייבות להיות הבנה נכונה של עניינים של רוח, הערכה נכונה וחוויה נכונה של האמת. רק אנשים כאלה כשירים להיות העובדים או השליחים המובילים את הכנסיות. אחרת, הם יכולים רק להיות חסידים כפחותים שבבני האדם, ואינם יכולים להוביל, וקל וחומר שהם לא יכולים להיות שליחים המסוגלים להעניק חיים לבני אדם. זאת מפני שתפקידם של שליחים הוא לא לרוץ או להילחם, אלא לתמוך בחייהם של בני אדם ולהוביל שינויים בטבע האנושי. זהו תפקיד שיבצעו אלה שימונו לשאת באחריות כבדה ולא דבר שכל אדם יכול לעשות. רק בני אדם בעלי הוויה של חיים יכולים לקחת על עצמם עבודה כזו, כלומר בני אדם שחוו את האמת. לא כל מי שיכול לוותר או לברוח או מוכן לבזבז יכול לקחת על עצמו עבודה כזו. אנשים שלא חוו את האמת כלל, שלא נגזמו או נשפטו, לא מסוגלים לבצע עבודה כזו. אנשים שלא חוו דבר, כלומר אנשים ללא מציאות, לא מסוגלים לראות את המציאות בבירור משום שהם עצמם נעדרים הוויה מההיבט הזה. לכן לא זאת בלבד שאדם כזה לא מסוגל לבצע את עבודת ההובלה, אלא שהוא גם הוא יהיה מושא סילוק אם לא תהיה לו אמת במשך זמן רב. הראייה שאתם מדברים עליה יכולה להוכיח את הקשיים שחוויתם בחייכם, ויכולה להוכיח מה היו הדברים שעליהם נענשתם ומה היו העניינים שבגללם יוסרתם. הדבר נכון גם בניסיונות: הדברים שיש לזכך באדם, שבהם הוא לוקה, הם הדברים שהאדם חווה והדברים שיש לאדם דרכים עבורם. למשל, אם אדם סובל מתסכולים בנישואים, רוב הזמן הוא ישתף, "תודה לאל, השבח לאל, עליי להשביע את רצון לבו של אלוהים ולהציע את כל חיי כקורבן, להניח את נישואיי לגמרי בידיו של אלוהים. אני מוכן למסור את חיי לאלוהים." באמצעות השיתוף, ניתן לייצג את כל מה שטמון בקרבו של בן אדם ואת מה שהוא. קצב הדיבור של בן אדם, עוצמת קולו, עניינים כאלה שאינם קשורים בחוויה, לא יכולים לייצג את מה שיש לו ואת מה שהוא. הם רק יכולים ללמד אם אופיו טוב או רע, או אם טבעו טוב או רע, אך לא ניתן להסיק מכך אם יש לו חוויות. יכולת ההתבטאות של בן האדם, מיומנות הדיבור שלו וקצב הדיבור שלו הם רק עניינים של תרגול והם לא יכולים להחליף חוויה. כשאתם מדברים על חוויותיכם האישיות, אתם משתפים את הדברים שאתם מייחסים להם חשיבות ואת כל הדברים הטמונים בקרבכם. הדיבור שלי מייצג את הווייתי, אך מה שאני אומר הוא מחוץ להישג ידו של האדם. מה שאני אומר אינו הדבר שהאדם חווה, ואינו דבר שהאדם יכול לראות; הוא גם לא דבר שהאדם יכול לגעת בו, אבל הוא מי שאני. יש כאלה שרק מכירים בכך שאני משתף את מה שחוויתי, אבל לא מבינים שזהו ביטוי ישיר של רוח האל. כמובן, הדברים שאני אומר הם הדברים שחוויתי. אני הוא זה שמבצע את עבודת הניהול מזה למעלה מששת אלפים שנה. חוויתי הכל מראשית בריאת האנושות ועד היום. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך? בכל הנוגע לאופיו של האדם, ראיתי אותו בבירור, ואני צופה בו מזה זמן רב. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך בבירור? מכיוון שראיתי בבירור את מהותו של האדם, אני כשיר לייסר את האדם ולשפוט אותו, מפני שכל בני האדם באו ממני, אך הושחתו בידי השטן. כמובן, אני כשיר גם להעריך את העבודה שעשיתי. גם אם לא התגלמותי כבשר ודם היא שמבצעת את העבודה הזאת, זוהי ההבעה הישירה של רוח האל, וזה מה ששייך לי ומה שאני. לפיכך, אני כשיר לבטא זאת ולבצע את העבודה שעליי לבצע. הדברים שהאדם אומר הם הדברים שהוא חווה. אלה הדברים שהוא ראה, הדברים שדעתו יכולה להבין והדברים שחושיו יכולים להרגיש. אלה הדברים שהאדם יכול לשתף. הדברים שאומר האל בהתגלמותו כבשר ודם הם הביטוי הישיר של רוח האל, והם מבטאים את העבודה שביצעה רוח האל. הבשר והדם לא חוו זאת ולא ראו זאת, אך הם עדיין מבטאים את הווייתו של אלוהים, משום שמהותם של הבשר והדם היא רוח האל, והיא מבטאת את עבודתה של רוח האל. אף על פי שהעבודה נמצאת מחוץ להישג ידם של הבשר והדם, זוהי העבודה שכבר מבצעת רוח האל. לאחר ההתגלמות, באמצעות הבעתם של הבשר והדם, אלוהים מאפשר לבני האדם להכיר את הווייתו של אלוהים, ומתיר לבני האדם לראות את טבעו של אלוהים ואת העבודה שהוא עשה. עבודתו של האדם מאפשרת לבני אדם להבין טוב יותר במה עליהם להיווכח, ומה עליהם להבין. עבודתו כוללת בהובלת בני אדם לכדי הבנה וחוויה של האמת. עבודתו של האדם היא לתמוך בבני אדם, ואילו עבודתו של אלוהים היא לפלס נתיבים חדשים ולפתוח תקופות חדשות עבור האנושות, ולגלות לבני אדם את מה שבני תמותה אינם יודעים, ובכך לאפשר להם להכיר את טבעו של אלוהים. עבודתו של אלוהים היא להוביל את כלל האנושות.

עבודת רוח הקודש עניינה לאפשר לבני אדם להפיק תועלת. היא מתמקדת בחינוך בבני האדם. אין עבודה שלא מועילה לבני אדם. בלי קשר לעומקה או שטחיותה של האמת, ובלי קשר לאיכותו של מי שמקבל את האמת, כל מה שעושה רוח הקודש מועיל לבני האדם. אך עבודתה של רוח הקודש לא יכולה להיעשות ישירות – עליה לעבור דרך בני האדם המשתפים פעולה עם אלוהים. רק כך ניתן להשיג את תוצאות עבודתה של רוח הקודש. כמובן, כאשר זוהי עבודתה הישירה של רוח הקודש, היא לא מהולה כלל, אך כאשר היא עוברת דרך האדם, היא מעורבבת בדברים רבים ואינה עוד עבודתה המקורית של רוח הקודש. כך משתנה האמת בדרגות שונות. חסידים לא מקבלים את הפירוש המקורי של רוח הקודש, אלא שילוב בין עבודתה של רוח הקודש לבין החוויה והידע של האדם. החלק מעבודתה של רוח הקודש שמקבלים החסידים הוא נכון. החוויה והידע של האדם שמתקבלים הם שונים, משום שהעובדים שונים. מרגע שעובדים זוכים בנאורות ובהכוונה של רוח הקודש, הם מבססים את חווייתם העתידית על הנאורות וההכוונה האלה. בחוויות האלה משולבות דעתו של האדם וחווייתו, וכן ההוויה האנושית. ובעקבות זאת הם זוכים בידע או בראייה שבהם עליהם לזכות. כך מתקיים הנוהג לאחר שהאדם חווה את האמת. האופן הזה לקיום הנוהג לא תמיד זהה משום שלבני אדם שונים יש חוויות שונות, והדברים שבני האדם חווים הם שונים. כך, אותה נאורות של רוח הקודש מביאה לידע שונה ונוהג שונה מפני שמי שזוכה בנאורות הוא אדם שונה. יש כאלה שעושים טעויות קלות במהלך נוהלם, ואילו אחרים עושים טעויות משמעותיות, ויש כאלה שעושים רק טעויות. הסיבה לכך היא שלבני אדם שונים יש כושר הבנה שונה, ושלבני אדם שונים יש גם איכות שונה בפועל. יש אנשים שמבינים דבר מה באופן אחד לאחר ששמעו מסר, ויש אנשים שמבינים זאת באופן אחר לאחר ששמעו אמת. יש כאלה שחורגים במעט, ואחרים לא מבינים כלל את הפירוש האמיתי של האמת. לפיכך, האופן שבו בן אדם מבין זאת הוא האופן שבו הוא יוביל אחרים. זוהי האמת לאמיתה, מפני שעבודתו היא רק ביטוי של הווייתו. בני האדם שמובלים בידי אלה שמבינים את האמת כראוי יזכו גם הם להבין את האמת כראוי. אפילו אם יש בני אדם שהבנתם מכילה שגיאות, הם מעטים מאוד ולא לכל בני האדם יהיו שגיאות. בני אדם שמובלים בידי אלה שהבנתם את האמת מכילה שגיאות ישגו ללא ספק. בני האדם האלה ישגו במלוא מובן המילה. רמת הבנת האמת בקרב חסידים תלויה במידה רבה בעובדים. כמובן, האמת מאלוהים היא נכונה וחסרת שגיאות, והיא ודאית לחלוטין. עם זאת, העובדים אינם צודקים לחלוטין ואי-אפשר לומר שהם מהימנים לגמרי. אם לעובדים ישנה דרך מאוד מעשית להנהיג את האמת, גם לחסידים תהיה דרך להנהגה. אם לעובדים אין דרך להנהיג את האמת אלא רק דוקטרינה, לחסידים לא תהיה מציאות כלל. איכותם ואופיים של החסידים קבועים מלידה ואינם קשורים לעובדים. אך המידה שבה חסידים מבינים את האמת ומכירים את אלוהים תלויה בעובדים (זה המצב רק עבור אנשים מסוימים). אופיו של עובד יהיה גם אופיים של החסידים שהוא מוביל. מה שעובד מבטא הוא הווייתו שלו, ללא סייגים. הדרישות שהוא מציב לחסידיו הן הדברים שהוא עצמו מוכן להשיג או הדברים שהוא יכול להשיג. רוב העובדים מציבים לחסידיהם דרישות בהתבסס על מה שהם עושים בעצמם, אף על פי שישנן דרישות רבות שבני האדם לא יכולים למלא כלל. הדברים שבני האדם לא יכולים להשיג הופכים למשוכה בדרך להיווכחותם.

הרבה פחות טעויות נופלות בעבודתו של מי שעבר גיזום ומשפט. הביטוי של עבודתו הרבה יותר מדויק. מי שמסתמך בעבודתו על טבעיותו עושה טעויות משמעותיות למדי. יש טבעיות רבה מדי בעבודתם של בני אדם שלא הפכו למושלמים, וזוהי משוכה משמעותית לעבודתה של רוח הקודש. אפילו מי שניחן מטבעו בתנאים לעבודה חייב לעבור גיזום ומשפט כדי שיהיה מסוגל לבצע את עבודת האל. אם הוא לא יעבור משפט כזה, גם אם עבודתו תיעשה היטב, הוא לא יוכל לעלות בקנה אחד עם עקרונותיה של האמת, וזו תהיה רק טבעיות וטוב אנושי. כשאנשים שעברו גיזום ומשפט מבצעים את עבודת האל, עבודתם מדויקת יותר מעבודתו של מי שלא נשפט. מי שלא עבר משפט מבטא רק את הבשר והדם האנושיים ואת המחשבות האנושיות, יחד עם הרבה בינה אנושית וכישרונות אנושיים מולדים. זהו לא ביטוי מדויק מצד האדם של עבודת האל. בני אדם שיצעדו בעקבות אדם כזה יעשו זאת משום איכותם המולדת. משום שאדם כזה מבטא יותר מדי דברים שהאדם ראה וחווה, אשר כמעט מנותקים מכוונתו המקורית של אלוהים, ויותר מדי חורגים ממנה, עבודתו של אדם כזה לא יכולה למשוך בני אדם אל אלוהים, אלא רק אליו. לכן מי שלא עבר שיפוט וייסורים אינו כשיר לבצע את עבודתו של אלוהים. עבודתו של עובד כשיר יכולה להעלות בני אדם על דרך הישר ולאפשר להם להעמיק יותר באמת. העבודה שהוא עושה יכולה להביא בני אדם אל אלוהים. בנוסף, העבודה שהוא עושה יכולה להשתנות מאדם לאדם, והיא לא כפופה לכללים, ולכן היא מאפשרת לאנשים שחרור וחירות. יתרה מזאת, הם יכולים לצמוח בהדרגה בחייהם, ולהעמיק יותר ויותר באמת. עבודתו של עובד בלתי כשיר רחוקה מאוד מעמידה בדרישות – עבודתו היא טיפשית. הוא יכול רק לגרום לבני אדם לציית לכללים, דרישותיו שונות מאדם לאדם והוא לא עובד על פי צרכיהם האמיתיים של בני האדם. בעבודה כזו יש יותר מדי כללים ודוקטרינות, והיא לא יכולה להקנות בבני אדם מציאות או נוהג רגיל המוביל לצמיחה בחיים. עבודה כזו יכולה רק לאפשר לבני אדם לקיים כמה כללים חסרי ערך. הכוונה כזו יכולה רק להוליך שולל. אדם כזה מוביל אתכם להיות כמוהו. הוא יכול להקנות בכם את מה ששייך לו ואת מה שהוא. כדי לזהות אם מי שמוביל אותם כשיר, על חסידים להתבונן בנתיב ההובלה ובתוצאות העבודה ולבדוק אם חסידיו של אדם זה מקבלים עקרונות העולים בקנה אחד עם האמת ואם הם מקבלים דרכי נוהג המאפשרות להם לעבור שינוי. עליכם להבחין בין סוגי העבודה השונים המיועדים לבני אדם מסוגים שונים, ולא להיות חסידים טיפשים. הדבר מתנגש עם היווכחותכם. אם אתם לא מסוגלים לזהות מי מובל על ידי אדם שיש לו נתיב ומי מובל על ידי אדם שאין לו נתיב, יהיה קל לשטות בכם. כל הדברים הללו נוגעים ישירות לחיים שלכם. יש יותר מדי טבעיות בעבודתם של בני אדם שלא הפכו למושלמים – יותר מדי רצון אנושי מעורבב בעבודה הזו. הווייתם היא טבעיות, תכונותיהם המולדות, לא החיים לאחר התמודדות או המציאות לאחר שינוי מהותי. איך יכול אדם כזה לתמוך במי שעוסק בחיפוש אחר חיים? החיים המקוריים של האדם הם הבינה או הכישרון המולדים שלו. בינה כזו או כישרון כזה רחוקים למדי מדרישותיו המדויקות של אלוהים מן האדם. אם בן אדם לא הופך למושלם, וטבעו המושחת לא נגזם ולא טופל, יהיה פער רחב בין מה שהוא מבטא לבין האמת. בדברים שהוא יבטא יתערבבו דברים מעורפלים כגון דמיונו, חווייתו החד-צדדית וכו'. יתרה מכך, בלי קשר לאופן שבו הוא עובד, בני האדם מרגישים שאין מטרה כללית או אמת שכל בני האדם יוכלו להיווכח בה. רוב הדרישות המוצבות בפני בני האדם דורשות מהם לעשות דברים שהם מעבר ליכולתם, כדג מחוץ למים. כך עובד הרצון האנושי. טבעו המושחת של האדם, מחשבותיו ותפיסותיו מחלחלים לכל חלקי גופו. האדם לא נולד עם אינסטינקט להנהיג את האמת, וגם אין לו אינסטינקט להבין את האמת ישירות. כשמביאים בחשבון גם את טבעו המושחת של האדם, כשאדם טבעי כזה עובד, האין זו הפרעה? אך לבן אדם שהפך למושלם יש חוויה של האמת שבני האדם צריכים להבין וידיעה של טבעם המושחת, ולכן הדברים המעורפלים והבלתי מציאותיים בעבודתו פוחתים בהדרגה. כך האמת שהוא מבטא נעשית מדויקת יותר וגם מציאותית. בפרט, המחשבות בדעתו של האדם חוסמות את עבודתה של רוח הקודש. לאדם יש דמיון עשיר והיגיון סביר, וכן חוויה קודמת של התמודדות בעניינים. אם הדברים האלה לא עוברים גיזום ותיקון, הם כולם משוכות עבור העבודה. לפיכך עבודתו של אדם לא יכולה להגיע לרמה המדויקת ביותר, והדבר נכון בפרט במקרה של עבודתם של בני אדם שלא הפכו למושלמים.

לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שיש לו ביטוי מעשי חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים תחת הנאורות של רוח הקודש, ולא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם, ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת, ושזהו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם המחפשים את האמת לא זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שהם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים, בגלל הערבוב בין דעתם ומחשבותיהם, חווייתם היא חוויה מהולה במידה כזו או אחרת. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש. עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא יוצאת לאור באופן חופשי. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמוביל את העבודה של פרק זמן מסוים, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם מישהו כשיר להובלה, עליו להיות אדם שאלוהים שפט ואשר מוכן להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם ואף סותרת את תפיסותיו. לא מעורבב בה צבע דתי מעורפל. תוצאותיה של עבודת האל נמצאות מחוץ להישג ידו של בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם ומחוץ להישג ידה של חשיבתו של האדם.

קל מאוד לאדם לבצע עבודה במסגרת דעתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ותפקידיהם בביצוע עבודתם. בן אדם שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא באימון בני האדם להטיף ולעבוד, ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות העשירות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה משתנה טבעם של בני האדם, או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, וקל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, וקל וחומר שהם לא מתקנים את פגמיהם או את שחיתותם. רוב בני האדם הצועדים בעקבותיהם משרתים בשימוש בכישרונותיהם הטבעיים, ומה שהם מבטאים הוא ידע ואמת דתית מעורפלת שאין להם נגיעה למציאות ולא מסוגלים להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות – טיפוחו של בן אדם חסר כל לבוגר סמינר כשרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהוביל. לאחר ששת אלפים שנה של עבודת האל, האם תוכלו למצוא בה חוקים כלשהם? בעבודה שמבצע האדם קיימים כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים והבנות מסוימות מתוך כל חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו; הם נובעים מהכוונת האל, הרועה אותם באופן ישיר. לאדם יש רק האיבר המקבל את הרעייה הזו אך לא האיבר המאפשר להביע ישירות את מהי אלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, האיבר שצריך להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם בן אדם מאבד את האיבר המקבל את דבר האל ומאבד את האינסטינקט האנושי, בן האדם הזה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, בן האדם הזה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין שכבשר ודם ובין שישירות כרוח האל – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות שלו עצמו או את הידע שלו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או אחריה – זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים, ואף על פי שיש כללים רבים במה מביע האדם, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל שביכולתו כדי למלא את חובתו ולא צריכים להיות לו סייגים כלל.

לאחר עבודה של שנים, האדם יסכם חוויה כלשהי של שנות העבודה וכן את החוכמה והכללים שצבר. מי שעובד במשך זמן רב יודע כיצד לחוש בתנועתה של עבודת רוח הקודש, יודע מתי רוח הקודש עובדת ומתי היא שובתת מעבודתה, יודע איך לשתף כשהוא נושא עול ומודע למצב הרגיל של עבודת רוח הקודש ולמצב הרגיל של צמיחתם של בני אדם בחיים. כזה הוא בן אדם שעבד שנים ומכיר את עבודתה של רוח הקודש. מי שעבד זמן רב מדבר בביטחון ובמתינות; גם כשאין לו מה לומר, הוא שלו. בפנים, הוא יכול להמשיך להתפלל לחפש את עבודת רוח הקודש ללא אי-שקט או חוסר סבלנות; הוא מנוסה בעבודה. בן אדם שעבד זמן רב, למד לקחים רבים וצבר חוויות רבות, אוצר בתוכו דברים רבים שחוסמים את עבודתה של רוח הקודש. זהו פגם הנובע מעבודתו ארוכת-הטווח. בן אדם שזה עתה החל לעבוד לא למד לקחים אנושיים או צבר חוויות אנושיות, ובפרט הוא לא מבין איך עובדת רוח הקודש. עם זאת, במהלך עבודתו הוא לומד בהדרגה לחוש איך עובדת רוח הקודש, והוא נעשה מודע למה שעליו לעשות כדי לזכות בעבודתה של רוח הקודש וכיצד לגעת בנקודות החיוניות אצל אחרים. הוא לומד את הידע השגור שמי שעובד אמור לדעת. עם הזמן, הוא מכיר את החוכמה והידע השגור הנוגעים לעבודה, כפי שהוא מכיר את כף ידו. נדמה שהוא משתמש בהם בקלות בעבודתו. עם זאת, כשרוח הקודש משנה את אופן עבודתה, הוא ממשיך לדבוק בידע הקודם שלו בנוגע לעבודה ולכללי העבודה הישנים, והוא יודע מעט מאוד על תנועת העבודה החדשה. שנים של עבודה שבהן הוא היה מלא בנוכחותה ובהכוונתה של רוח הקודש מעניקות לו עוד ועוד לקחים וחוויות מעבודתו. מתוכם הוא מתמלא בביטחון עצמי שאינו גאווה. במילים אחרות, הוא מרוצה למדי מעבודתו שלו, ומסופק מאוד מהידע השגור שרכש באשר לעבודתה של רוח הקודש. בפרט, הדברים שאחרים לא רכשו או לא הבינו ממלאים אותו בביטחון עצמי רב אף יותר. נראה כי עבודתה של רוח הקודש שבקרבו לא תדעך לעולם, בעוד אחרים אינם כשירים להעדפה הזו. רק בני אדם כמוהו, שעבדו שנים ושערכם השימושי ניכר, כשירים לכך. הדברים האלה הופכים למכשול אדיר כשהוא נדרש לקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. אפילו אם יוכל לקבל את העבודה החדשה, זה לא יקרה בן לילה. אין ספק שהוא יעבור קשיים ומהמורות רבים בטרם הוא יוכל לקבלה. ניתן לתקן את המצב הזה רק באופן הדרגתי, לאחר טיפול בתפיסותיו הקודמות ולאחר שטבעו הקודם נשפט. בלי לעבור את השלבים האלה, הוא לא יוותר ולא יקבל בקלות את התורה החדשה ואת העבודה החדשה שאינן תואמות את תפיסותיו הקודמות. זה הדבר שהכי קשה לטפל בו באדם, וקשה לשנות אותו. כעובד, אם הוא יכול גם להבין את עבודתה של רוח הקודש וגם לסכם את תנועתה, והוא גם יכול לא לתת לחוויית עבודתו להגביל אותו ולקבל עבודה חדשה לאור העבודה הישנה, הוא אדם חכם ועובד כשיר. לרוב, בני אדם עובדים כמה שנים אך הם לא יכולים לסכם את חוויית עבודתם, או שהם מנועים מקבלת העבודה החדשה לאחר שסיכמו את חוויית עבודתם ואת החוכמה שרכשו, והם לא יכולים להבין היטב או לטפל נכון בעבודה הישנה ובעבודה החדשה. ממש קשה לטפל בבני אדם! כך קורה לרובכם. מי שחווה שנים של עבודת רוח הקודש מתקשה לקבל את העבודה החדשה ותמיד מלא בתפיסות שקשה לו להרפות מהם, ואילו אדם שזה עתה החל לעבוד חסר את הידע השגור הנוגע לעבודה ואפילו לא יודע איך להתמודד עם העניינים הכי פשוטים. אתם ממש קשים! אלו שבאמתחתם בכירות כלשהי כה גאים ויהירים עד ששכחו מאין באו. הם תמיד בזים לאנשים צעירים יותר, אך הם לא מסוגלים לקבל את העבודה החדשה ולא מסוגלים להרפות מהתפיסות שצברו ושמרו לעצמם במשך השנים. אף שהצעירים הבורים האלה מסוגלים לקבל מעט מעבודתה החדשה של רוח הקודש ואף שהם חדורי התלהבות, הם תמיד מתבלבלים ולא יודעים מה לעשות כשהם נתקלים בבעיות. למרות התלהבותם, הם בורים מדי. יש להם רק ידע מועט על עבודת רוח הקודש והם לא מסוגלים להשתמש בו בחייהם; זוהי בדוקטרינה בלבד, ואין בה כל תועלת. יש יותר מדי בני אדם כמוכם. מהו מספרם של אלה הראויים לשימוש? מהו מספרם של אלה שיכולים לבצע עבודה הראויה לרוח הקודש? נראה שעד עתה הייתם ממושמעים מאוד, אך למעשה לא ויתרתם על תפיסותיכם, ואתם עדיין מחפשים בכתבי הקודש, מאמינים בערפול או משוטטים בין תפיסות. אף אחד לא מנסה לחקור בזהירות את העבודה הממשית של היום, או להעמיק בה. אתם מקבלים את הדרך של היום אך עדיין מחזיקים בתפיסותיכם הישנות. מה תוכלו להרוויח עם אמונה כזאת? אפשר לומר שחבויות בכם תפיסות רבות שלא התגלו, ואתם בסך הכל מתאמצים להפליא להסתירן, ואתם לא חושפים אותן בקלות. אתם לא מקבלים את העבודה החדשה בכנות ולא מתכננים לוותר על תפיסותיכם הישנות. יש לכם תורות חיים רבות מדי ומצערות מדי. אתם לא מוותרים על תפיסותיכם הישנות ואתם מתמודדים באי-רצון עם העבודה החדשה. לבכם זדוני מדי, ואתם פשוט לא מפנימים את שלביה של העבודה החדשה. האם לא-יוצלחים שכמותכם יכולים לעשות את עבודת הפצת הבשורה? האם אתם מסוגלים לקחת על עצמכם את עבודת הפצתה בתבל כולה? הנוהגים האלה שלכם מונעים מכם לשנות את טבעכם ולהכיר את אלוהים. אם תמשיכו כך, אין ספק שתסולקו.

עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות ושאינם מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו של בן האדם המסוים. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות, ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לאחר שהוא חווה את האמת. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו, אלא רק עבודה של האדם, אתם תדעו שתורתם של בני האדם היא נעלה, מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים, או אורח עבודתם היציב והמנוסה, הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה, שאנושיותם נעלה, אבל אתם לא מסוגלים לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל, וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו רמה במיוחד, או שדמיונו והגיונו רמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – התכונות האלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד ואת מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבת מבינתם, ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע, ומרגישים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא מעבר להישג ידה של התפיסה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים פתח נתיב חדש, ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר, כדי שהאנושות תזכה להתקדמות חדשה והתחלה חדשה. מה שאדם חש כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתו העמוקה ביותר של האדם היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד חווים הרגשה שלא ניתן לתאר. בני אדם עם חוויות עמוקות אוהבים את אלוהים במיוחד. הם תמיד מרגישים את חביבותו, והם מרגישים שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים מרגישים שהוא נשגב וחסין לכל פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים הוא יציר שלא נברא, ורק אלוהים ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לשם כך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, כלומר מי שפשוט לא רואה בו אל, לא חש כלפיו יראה בכלל. אף שבני אדם כאלה צועדים בעקבות אלוהים, הם לא נכבשים משום שהם מרדנים מעצם אופיים. אלוהים עושה את העבודה הזו כדי להביא למצב שבו כל יציר נברא יוכל לירוא את הבורא, לעבוד אותו ולהתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית המיועדת של כלל עבודתו. אם בני אדם שחוו עבודה כזו לא יראים את אלוהים כהוא זה, ואם מרדנותם משכבר לא משתנה כלל, הרי שבני האדם האלה יסולקו. אם גישתו של בן אדם כלפי אלוהים היא הערצה בלבד, או כבוד מרוחק, אך כלל לא אהבה, הרי שזהו בן אדם שלבו לא מסוגל לאהוב את אלוהים ואדם כזה לא יוכל להפוך למושלם. אם לא די בכמות כזו אדירה של עבודה כדי לזכות באהבתו האמיתית של בן האדם, הדבר מלמד שבן האדם הזה לא זכה באלוהים והוא לא באמת עוסק בחיפוש האמת. בן אדם שלא אוהב את אלוהים לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול לזכות באל, וקל וחומר שהוא לא יכול לזכות באישורו של אלוהים. אנשים שכאלו, ללא קשר לאופן שבו הם חווים את עבודת רוח הקודש, וללא קשר לאופן שבו הם חווים את השיפוט, עדיין אינם יכולים להעריץ את אלוהים. אלה הם אנשים שאינם מסוגלים לשנות את אופיים, ושטבעם מרושע במידה קיצונית. כל בני האדם שאינם יראים את אלוהים יסולקו ויהיו מושא לענישה. הם ייענשו בדיוק כמו אלה שעושים מעשים מרושעים, ויסבלו אפילו יותר מאלה שעשו מעשים חוטאים.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

עוד

הממתין לשובו של ישוע האדון

הברק ממזרח - בשורת אחרית הימים של האל הכול יכול